<h1>בה"ג הלכ' ברכות</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים עד חצות, רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר.
<h2>דף ג:</h2>
ואסיר לאישתעויי קמי שיכבא מילתא דלא צריכא דאמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. אמר רבי אבא בר כהנא לא נצרכא אלא בדברי תורה דחלשא דעתיה אבל במילי דעלמא לא. איכא דאמרי אמר רבי אבא בר כהנא לא נצרכא אלא אפילו בדברי תורה וכל שכן במילי דעלמא.
<h2>דף ד:</h2>
תנו רבנן חכמים עשו חיזוק לדבריהם שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ויאמר אכנס לביתי ואוכל קימעא ואישן קימעא ואקרי קרית שמע ואתפלל ונמצא ישן כל הלילה, אלא אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת או לבית המדרש, אם רגיל לקרות קורא לשנות שונה וקורא קרית שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. קתני מיהא קורא קרית שמע ואחר כך מתפלל, מסייעא ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן איזה הוא בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה של ערבית, ור' יהושע בן לוי אמר תפילות באמצע, קסבר כדקאים משנתיה קארי קרית שמע ומצלי דצפרא ולפניא מצלי דמנחה ולאורתא מצלי והדר קרי קרית שמע, דהויין להו תפילות באמצע, וקמיפלגי בהאי קרא (דברים ו, ז) ובשכבך ובקומך רבי יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה קרית שמע ואחר כך תפילה אף שכיבה קרית שמע ואחר כך תפילה, ורבי יהושע בן לוי סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה סמוך למיטתך קרית שמע אף שכיבה סמוך למיטתך קרית שמע, ומדקמסייע ליה תנא דבריתא לר' יוחנן הלכה כרבי יוחנן. ואמרינן (יבמות יד. ע"ש) רבי אבהו איקלע לאתריה דרבי יוחנן ולא מטלטל שרגא, לאתריה דרבי יהושע בן לוי ומטלטל שרגא, ודילמא מקומות שאני, אנן הכי קאמרינן רבי אבהו היכי שביק רבי יוחנן ועביד כרבי יהושע בן לוי, אלמא הלכה כרבי יוחנן דאמר לאורתא קרי קרית שמע ולבתר כן מצלי, וכן עמא דבר. ואי קשיא לך בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה דקא מפסקא השכיבנו בשלום בין גאולה לתפילה ולא קא סמיך גאולה לתפילה, השכיבנו כברכת גאולה היא וגאולה אריכתא היא.
אמר ר' יוחנן בתחילה הוא אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי.
וכד מסיים צלותיה צריך למיפסע שלש פסיעות לאחוריה בחדא כריעה ויהיב ברישא שלמא לשמאליה והדר יהיב לימיניה דא"ר אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי (יומא נג:) המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות ואח"כ יתן שלום. תניא נמי הכי המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום, ואם לא עשה כן ראוי לו כאלו לא התפלל, משום שמעיה אמרו נותן שלום לימינו ואחר כך לשמאלו שנאמר (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו ואומר (תהלים צא, ז) יפל מצדך אלף ורבבה מימינך, מאי ואומר, וכי תימא אורחא דמילתא הוא דכי יהיב איניש מידי בימיניה יהיב ומחשב לאחשיבא ימין טפי משמאל, ואומר יפל מצדך אלף ורבבה מימיניך. רבה אשכחיה לאביי דקא כרע לימיניה ברישא א"ל מי סברת ימינו שלו שמאלו שלו שהיא ימינו של הקדוש ברוך הוא. אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסעי הני שלש פסיעות בכריעה אחת.
אמר רבי יהושע בן לוי אף על פי שקורא אדם קרית שמע בבית הכנסת מצוה לקרותו על מיטתו. אמר רבי יוסי מאי קראה (תהלים ד, ה) רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. אמר רב נחמן בר יצחק ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך, אמר אביי וצריך למימר האי קרא (תהלים לא, ו) בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת. אמר רבי אלעזר (ברכות ה.) כל הקורא קרית שמע על מיטתו כאילו אחז חרב שתי פיות בידו שנאמר (תהלים קמט, ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. מאי משמע, אמר רב זוטרא ואיתימא רב אשי מרישיה דעיניינא יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם.
<h2>דף ו:</h2>
ומיתבעי ליה לאיניש לצלויי בבי כנישתא בדוכתא דמייחדא לצלותא, שנאמר (בראשית כח, יא) ויפגע במקום אין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז, טז) ואל תפגע בי. (ברכות ו.) אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר (מלכים א, ח, כח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה. ומתבעי ליה לבר ישראל מקבע דוכתא לצלותא, דא"ר חלבו אמר רב הונא (ברכות ו:) כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו שנאמר (בראשית יט, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) ויעמד פנחס ויפלל, וכשמת אומר עליו אי עניו אי חסיד תלמידו של אברהם, ומ"ט אברהם, משום דאברהם תקין כנישתא והוא קבע ברישא מקום לתפלתו.
<h2>דף ח.</h2>
ומתבעי ליה לבר ישראל לצלויי בהדי ציבורא, דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור שנאמר (תהלים סט, יד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון איזו היא עת רצון, שעה שהציבור מתפללין בה, ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא (ישעיה מט, ח) בעת רצון עניתיך, רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (איוב לו, ה) הן אל כביר לא ימאס. תניא נמי הכי היה ר' נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס תפלתן של רבים, שנאמר הן אל כביר לא ימאס.
וצורבא מרבנן מתבעי ליה לצלויי בדוכתא דקביע ליה דיתיב וגריס דכתב (תהלים כו, ח) ה' אהבתי מעון ביתיך. א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליתא דהוה אמר לן מר משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, א"ל הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב (תהלים פז, ב) אהב ה' שערי ציון מכל משכנות בית יעקב, אוהב הקב"ה שערים המצויינין בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו דאמר רב חייא בר אמי משמיה דעולא אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. רבי אמי ור' אסי אע"ג דהוה תלת עשר כנישתא בטבריא לא הוו מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי.
<h2>דף ח:</h2>
ואי אישתלי ולא קרא קרית שמע באורתא, קארי עד דסליק עמודא דצפרא, דתנן רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל.
תניא רבי שמעון בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של לילה ואחת של יום. אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן יוחי. ואיכא דמתני לה אהא, ר' שמעון אומר משום רבי עקיבא פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של לילה ואחת של יום. ואף על גב דקודם הנץ החמה יממא הוא, כיון דאיכא אינשי דגאנו בההיא שעתא נפיק ידי חובא דליליא. אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון שאמר משום רבי עקיבא. אמר רבי זירא ובלבד שלא יאמר השכיבנו.
<h2>דף ט.</h2>
קרית שמע בלילה והלל בלילי פסחים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
<h2>דף ט:</h2>
מאימתי קורין את שמע בשחרין, משיכיר בין תכלת ללבן, רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתן, עד הנץ החמה, רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מיכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה.
תניא רבי מאיר אומר כדי שיכיר בין זאב לכלב, רבי עקיבא אומר כדי שיכיר בין חמור לערוד, אחרים אומרים כדי שיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו, אמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי בתפילה כאחרים, בקרית שמע כוותיקין, דאמר רבי יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי רבי יהודה בן תימא אומר וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא אידך מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום, אמר רבי זירא מאי קראה, (תהלים עב, ה) ייראוך עם שמש. העיד רבי שמעון משום קהלא קדישא שבירושלים שכל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום כולו.
<h2>דף י:</h2>
וכד קאים לצלויי אסיר ליה למיקם בדוכתא דמדליא, דאמר רבי יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב לעולם אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל שנאמר (תהלים קל, א) ממעמקים קראתיך ה'. תניא נמי הכי אל יעמד אדם לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך, שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה'.
וכד מצלי צריך לכווני כרעיה ושוינון כחדא כרעא וצלויי דאמר רבי יוסי בר' חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה, אלו הוה כתב רגליהם ישרות כל היכא דקאים שפיר דמי, השתא דכתב ורגליהם רגל ישרה בעי כווני תרתי כרעיה כחדא.
ואי קארי עד תלת שעי ביממא נפיק ידי חובתו, דתנן עד הנץ החמה, רבי יהושע אומר עד שלש שעות. ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע. והקורא מיכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מאי לא הפסיד, לא הפסיד ברכות. תניא נמי הכי הקורא מיכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה. אמר רבי מני גדול הקורא קרית שמע בעונתה יותר מן העוסק בתורה דתנן הקורא מיכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה מכלל דבעונתה עדיף טפי.
בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקרו ובבקר יעמודו, שנאמר (דברים ו, ז) ובשכבך ובקומך, ובית הילל אומרים כל אדם קורין כדרכן שנאמר ובלכתך בדרך, אם כן למה נאמר בשכבך ובקומך, בשעה שדרך בני אדם שוכבין ובשעה שדרך בני אדם עומדין. רב יוסף אמר (ברכות יא.) עשה כדברי בית שמאי לא עשה כלום, ורב נחמן בר יצחק אמר עשה כדברי בית שמאי חייב מיתה, דתנן אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים אמרו לו כדיי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הילל.
תניא בית הילל אומרים עומדין וקורין יושבין וקורין מטין וקורין הולכין בדרך וקורין עוסקין במלאכתן וקורין. (שם טז.) והני מילי בפרק שיני אבל בפרק ראשון בטילין. ואי קא מסגי באורחא והגיע זמן קרית שמע יעמוד ויקרי עד על לבבך ואחר כך יהלך, (שם יג:) שעד כאן מצות כוונה מיכאן ואילך מצות קריאה.
<h2>דף יא.</h2>
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. הני שתים לפניה מאי נינהו, אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא (ישעיה מה, ז) יוצר אור ובורא חושך, ואידך רבנן אמרי אהבת עולם. תניא נמי הכי אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם וכן הוא אומר (ירמיה לא, ב) ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד.
<h2>דף יא:</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לשנות קודם שיקרא קרית שמע צריך לברך, אחר שקרא קרית שמע אין צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה. אמר רב הונא למקרא צריך לברך, למדרש אין צריך לברך, ורבי אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך, למשנה אין צריך לברך, ורב אמר אף למשנה צריך לברך, דאמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לאתנויי ספרא דבי רב קאים ומשי ידיה ומברך ומתני לן.
מאי מברך, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על דברי תורה, ורבי יוחנן אמר הערב נא ה' אלהינו, ורב המנונא אמר אשר בחר בנו. אמר רב הונא זו היא מעולה שבברכות, אמר רב פפא הילכך נימרינהו כולהו.
ואי בריך ברישא אהבת עולם ובתר כן יוצר אור יצא, דאמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש זאת אומרת ברכות אין מעכבות זו את זו, היכא דקא מסדר ברכות אין מעכבות זו את זו.
ואי אישתלי ולא בריך כל עיקר וקרא קרית שמע נפיק, דתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא, ואית בתלמוד במערבא (ירושלמי ברכות פ"ב) א"ר אבא הדא אמרה שאין הברכות מעכבות.
<h2>דף יב.</h2>
תנו רבנן בשחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא, פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא. ערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא, פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא. כללו של דבר הכל הולך אחר החתום. שמע מינה בתר חתום ברכות אזלינן שמע מינה. אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו, שנאמר (תהלים צב, ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.
אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם. א"ל שמואל לחייא בר רב בר אוריא תא אימא לך מילתא מעליתא דהוה אמר אבוך המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, אמר שמואל מ"ט דאבא, דכתיב (תהלים קמו, ח) ה' זוקף כפופים. רב ששת כי הוה כרע כרע כחיזרא דדיקלא דכתב (ישעיהו נח, ה) הלכף כאגמון ראשו, כי הוה זקיף זקיף כחויא.
וכד מצלי ליתתי אנפיה לארעא ולביה לרקיעא, (יבמות קה:) דרבי חייא ורבי שמעון ברבי הוו קימין אפיתחא דבי מדרשא פתח חד מיניהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו ולבו למטה שנאמר (מלכים א, ט, ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים פתח אידך ואמר המתפלל צריך שיתן פניו ולבו למעלה שנאמר (איכה ג, מא) נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים, ואומר (הושע ה, טו) עד אשר יאשמו ובקשו פני. אתא רבי ישמעאל ברבי יוסי אשכחינון אמר להו המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי לקיים שני מקראות הללו.
<h2>דף יב:</h2>
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שאומר המלך הקדוש המלך המשפט, רב יוסף אמר מלך הקדוש מלך המשפט, והלכתא כרבה.
מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, שנאמר (דברים טז, ג) למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל, להביא את ימות המשיח. תניא אמר להן בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר (ירמי' כג, ז ח) לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה וגו', אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל.
<h2>דף יג.</h2>
ומיתבעי ליה לבור לאודועי לסופר דהוא לא קא מברך דלכוין סופר דעתיה לאפוקי נפשיה ולאפוקי לבור דתניא (ר"ה כח:) נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע, ואפילו למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה נהי דאין צריכות כוונה לצאת לשמוע צריכות, דקתני גבי קרית שמע (ברכות יג.) היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא אם לאו לא יצא, ומותבינן תיובתא למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה דהכא קא מצריך ליה כוונה, ואמר מאי אם כיון לבו, לקרות, לקרות, הא קא קרי, בקורא להגיה.
תנו רבנן קרית שמע ככתבה דברי רבי, וחכמים אומרים בכל לשון, דכתב (דברים ו, ד) שמע בכל לשון שאתה שומע. ותנן (סוטה לב.) ואילו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר וקרית שמע ותפילה וברכת המזון.
<h2>דף יג:</h2>
ואסיר לרמוזי בעיניה ואחוויי באצבעותיה ומעקץ בשפוותיה בעידנא דקרי קרית שמע דאמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב (יומא יט:) הקורא קרית שמע לא ירמוז בעיניו ולא יראה באצבעותיו ולא יעקוץ בשפתותיו. ותניא רבי אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומראה באצבעותיו ומעקץ בשפתותיו עליו הכתוב אומר (ישעיה מג, כב) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, משום דקא משוי ליה עראי, ודוקא בפרק ראשון. ותניא ודברת בם בם ולא בתפלה אלא בתפלה בלחש, בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים ומאי היא שיחת חולין, בם עשם קבע ואל תעשם עראי.
תנו רבנן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריכה כוונת הלב דברי רבי מאיר. אמר רבא הלכה כרבי מאיר.
תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב ובדל"ת אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דר' חייא בר אבא חזייה דהוה קמאריך טובא, אמר ליה לא צריכת אלא כדי שתמליכהו עליך ועל השמים ועל הארץ ועל ארבע רוחות העולם. אמר רב יוסף פרקדן לא יקרי קרית שמע.
<h2>דף יד.</h2>
תנו רבנן הקורא קרית שמע ופגע בו רבו או מי שהוא גדול ממנו, בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב, באמצע שואל מפני יראה ואין צריך לומר שמשיב דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני יראה ומשיב מפני הכבוד, בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, והלכה כרבי יהודה. (שם יג.) ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע בין שמע לוהיה אם שמע בין והיה אם שמע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב, ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן (שם יד.) הלכה כרבי יהודה. ואמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יהודה דכתב (ירמיה י, י) וה' אלהים אמת.
ואסיר ליה לבר ישראל למיעבד עיבידתא מן קמי צלותא דצפרא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיין אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיתפלל שנאמר (תהלים פה, יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ואסיר ליה לבר ישראל למיתן שלום לחבריה מן קמי צלותא דצפרא, דאמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיין אסור לאדם שיתן שלום לחבירו קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך, והני מילי במשכים לפתחו. ואסיר ליה למיטעם מידי מן קמי צלותא דצפרא, דאמר רבי יוסי ברברי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב (ברכות י:) מאי דכתיב (ויקרא יט, כו) לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפלו על דמכם. ואמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה ואחר כך קורא קרית שמע עליו הכתוב אומר (מלכים א, יד, ט) ואותי השלכת אחרי גויך אמר הקדוש ברוך הוא אחר שנתגאה זה מקבל עול מלכות שמים.
<h2>דף יד:</h2>
אמר רב יוסף כמה מעליא הא שמעתא דכי אתא רב שמואל בר יהודה אמר אמרי במערבא (במדבר טו, לח) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אלהיכם אמת, ועד השתא כמה מדינות בארץ ישראל הכין נהיגין למימר באורתא וקסברי שמע והיה אם שמע נוהגין ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום, ואף על גב דאמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר, אמר רב פפא קסברי במערבא ואמרת אליהם נמי לא הויא התחלה עד דאמר ועשו להם ציצית. אמר אביי הילכך אתחולי מתחלינן דהא קא מתחלי במערבא ומיגמר גמרינן לה לפרשת ויאמר, דאמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר.
אמר עולא כל הקורא קרית שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נסכים. אמר רבה בר חנה אמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ויניח תפילין ויקרי קרית שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה. ורב דקרא קרית שמע והדר אחית תפילי, שליחא דאיתרח ולא אקדים אייתי ליה תפיליה.
<h2>דף טו.</h2>
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית שמע ומתפלל כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר (תהלים כו, ו) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. אמר ליה רבי אבא לימא מר כאילו טבל, אמר ליה שפיר קאמרת דכתב ארחץ ולא כתב ארחיץ. אמר ליה רבי אבא לרב נחמן חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים ליטול ידיו יקנח ידיו בעפר ובצרור ובקיסמית, אמר ליה שפיר קאמר מי כתב ארחץ במים כפי בנקיון כתב, במידי דמנקי. רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן קרית שמע אלא יקנח בעפר ויקרא קרית שמע בעונתה, אבל לתפלה בעי אהדורי דתפלה רחמי וכל אימת דבעי מצלי לה.
הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא, מאי טעמא דרבי יוסי, (שמות טו, כו) והאזנת למצותיו כתב. קרא ולא דקדק באותיותיה רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. אמר רבי טאבי אמר רבי יאשיה (ברכות טו:) הלכה כדברי שניהם להקל. תאני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שיהא לימודה תם ולא ליגמגם מיליה. (פסחים נו.) וכד מאטי היום לשתוק ולימא על לבבך כדי ליתן ריוח בין הדבקים. (ברכות טו.) עני רבא בתריה כגון בכל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ. אמר רבי חמא בר חנינא כל הקורא קרית שמע באותיותיה ומדקדק בה אפילו נתחייב דינה של גיהנם מצננין לו גיהנם, שנאמר (תהלים סח, טו) בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תהי קורא בפרש אלא בפרש אל תהי קורא בצלמון אלא בצלמות. [פסק] ומאן דזהיר בקרית שמע שחרית וערבית כמאן דקא מקיים לא ימוש דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי (מנחות צט:) כיון שקרא אדם קרית שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש.
ומצוה לאגבוהי קליה כי היכי דשמען אודניה דכתב שמע השמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך. הקורא למפרע לא יצא.
<h2>דף טו:</h2>
לא יברך אדם ברכת המזון בלבו. ואם בירך יצא.
<h2>דף טז.</h2>
קרא וטעה יחזור למקום שטעה. תאני תנא קמיה דר' יוחנן הקורא את שמע וטעה ואינו יודע היכן טעה חוזר לראש. טעה באמצע הפרק חוזר לתחילת הפרק, בין פרק לפרק חוזר לפרק ראשון, בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה, א"ל ר' יוחנן תני והוא דלא אמר למען ירבו ימיכם אבל אמר למען ירבו ימיכם סירכיה נקט.
ת"ר האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך, ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה משום דנפיש ענפיהו, ושאר כל האילנות יורדין למטה ומתפללין, ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו.
חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. וכשנשא ר"ג קרא לילה הראשון שנשא, אמרו לו למדתנו רבינו שחתן פטור מקרית שמע, אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים איפלו שעה אחת. ת"ר בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן. [פסק] ומהכא גמרינן דמותר לבעול לכתחילה בשבת. חתן דנסיב בתולה לא יקרי קרית שמע, דהלכה כרשב"ג, מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב, בתולה דטריד למצוה פטור, אלמנה דמצוה ולא טריד חייב.
<h2>דף טז:</h2>
רחץ לילה הראשון שמתה אשתו, אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ, אמר להם איני כשאר כל אדם איסתניס אני. קסבר אנינות לילה דרבנן היא ובאיסתניס לא גזרו רבנן. מת טבי עבדו וקבל עליו תנחומין, אמרו לו למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים, אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה. ת"ר עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אלא כשם שאומרין לו לאדם על שורו וחמורו שמתו המקום ימלא חסרונך כך אומרים לו לאדם על עבדו ושפחתו שמתו המקום ימלא חסרונך.
אמר רבי אלעזר מאי דכתב (תהלים סג, ה) כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי, כן אברכך בחיי זו קרית שמע ובשמך אשא כפי זו תפלה.
<h2>דף יז:</h2>
מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין, מוטל לפניו אין בבית אחר לא, ורמינהי מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר, אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו, ואם לאו עושה מחיצה ואוכל, אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל, ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ואינו מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו ופטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, ובשבת מיסב ואוכל ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין עליו ומזמנין עליו. וחייב בקרית שמע ובתפלה ובכל מצות האמורות בתורה, רבן גמליאל אומר הואיל ונתחייב באילו נתחייב בכולן, וא"ר יוחנן תשמיש המטה איכא ביניהו, אמר רב פפא (שם יח.) תרגימה דבריתא אמחזיר פניו ואוכל, רב אשי אמר כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי, שנאמר (בראשית כג, ג) ויקם אברהם מעל פני מתו וכי מעל פני מתו קם, אלא כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי. מתו אין משמרו לא, ורמינהי המשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, היו שנים זה משמר וזה קורא, בן עזאי אומר היה מוליכו בקרון או בספינה מניחו בזוית זו ומתפלל בזוית אחרת, ואמר רבינא חוששין לעכברין איכא בינייהו, מתו ואע"פ שאינו משמרו פטור, שאינו מתו, משמרו פטור, שאינו משמרו חייב.
<h2>דף יח.</h2>
תניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו, משום שנאמר (משלי יז, ה) לועג לרש חרף עושהו, דכיון דאינהו לא בני הכי נינהו חלשא דעתיהו, וש"מ בית הקברות כפני המת דמי, ואידי ואידי כי מרחיק ארבע אמות שפיר דמי.
ת"ר המוליך עצמות ממקום למקום לא יתנם בדיסקיא ויניחם על גבי חמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהן מנהג בזיון, ואם היה מתיירא מן הגוים או מן הליסטים מותר, וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בס"ת. אהייא, אילימא ארישא, מי גרע ס"ת מעצמות, אלא אסיפא ואם היה מתירא וכו'.
אמר רחבה אמר רב יהודה הרואה את המת ואינו מלוהו ארבע אמות, עובר משום (משלי יז, ה) לועג לרש חרף עושהו. ואם ליווהו מה שכרו, אמר רבי אסי עליו הכתוב אומר (שם יט, יז) מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. ואפילו תלמוד דגדול הוא ממעשה מבטלין להוצאת המת ולהכנסת כלה. (כתובות יז.) אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. במה דברים אמורים כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין. וכמה כל צורכו, אמר רבי שמואל בר איניא משמיה דרב תריסר אלפי גברי שיתא אלפי שיפורי, ואיכא דאמרי תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי, עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא. אמר רב ששת אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן כנתינתה כך נטילתה מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים ריבוא, והני מילי למאן דקרי ותאני אבל דמתני לית ליה שיעורא.
ואילו מאן דשכיב ליה שכיבא מיחייב למיבכייה ולמספדיה ולמיקבריה, דהכי אשכחן באברהם בעידנא דשכיבא שרה בכיא וספדה וקברה, שנאמר (בראשית כג, ב) ותמת שרה בקרית ארבע וגו'. א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי (סנהדרין מו:) מנין למלין את מתו שהוא עובר בלא תעשה, ת"ל (דברים כא, כג) כי קבר תקברנו מה תלמוד לומר תקברנו, מדסמיך ליה לא תלין נבלתו משמע ללא תעשה, ומכאן למלין את מתו שהוא עובר בלא תעשה, ואיכא דאמרי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי רמז לקבורה מן התורה מנין, ת"ל כי קבור תקברנו מה ת"ל תקברנו אלא מכאן רמז לקבורה מן התורה.
<h2>דף יט.</h2>
דרש רב עוירא זימנין דאמר לה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דר' אסי (סוטה ד:) כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה שנאמר (משלי ו, כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, אמר רבא האי עד ככר לחם בעד אשה זונה מיבעי ליה, אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא. א"ר זריקא א"ר אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. ומאן דמזלזל בנטילת ידים בר נידוי הוא דא"ר יהושע בן לוי (ברכות יט.) בעשרים וארבעה מקומות בית דין מנדין וכולן שנינו במשנתינו, א"ל ר' אלעזר היכא, א"ל לכי תשכח, נפק דק אשכח תלת המזלזל בנטילת ידים והמספר אחר מטתן של תלמידי חכמים והמגיס דעתו כלפי למעלה. המזלזל בנטילת ידים מאי היא, דתנן אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביה נתנדה שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביה בן מהללאל, אלא מי נדו, את אלעזר בן הגר שפקפק בנטילת ידים, וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו, ללמדך שכל המנודה ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו. (שבת סב:) וכל המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות. אמר ר' אמי ואמרי לה במתניתא תנא שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות המשתין מים בפני מטתו ערום ומי שאשתו מקללתו בפניו והמזלזל בנטילת ידים. המשתין מים, הני מילי פניו כלפי מטה ועל גבי קרקע, אבל מהדר אפיה ממטה ובמאנא לית לן בה. והמזלזל בנטילת ידים לא אמרן אלא זימנין דמשי וזימנין לא משי, אבל משא ולא משא לית לן בה, אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חופנאי טיבותא.
תנו רבנן אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע ואם התחילו אין מפסיקין.
<h2>דף כ.</h2>
נשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון. מאי טעמא פטורות מקרית שמע, דכתיב (דברים ו, ז) בשכבך ובקומך, ותפילין, לילה לאו זמן תפילין, הואי מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. וחייבות בתפלה, דרחמי היא. ובמזוזה פשיטא מצות עשה שלא הזמן גרמא היא, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב ביה בשכבך ובקומך תהוי כמצות עשה שהזמן גרמא, קמ"ל, (יומא יא:) אימא הכי נמי, אמר קרא (דברים יא, כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי, הילכך מיחייבן. (ברכות כ:) ברכת המזון פשיטא דמצות עשה שלא הזמן גרמא היא, סד"א הואיל וכתיב (שמות טז, ה) ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע תהוי כמצות עשה שהזמן גרמא, קמ"ל.
<h2>דף כ:</h2>
ונשים ועבדים וקטנים מיחייבין בברכת המזון דתנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון. [פסק] ואי בעיין לאזמוני בהדי אנשים לא מזמנן, דתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. ואי בעו נשים לאזמוני עם נשים מזמנן. ואם בעו נשים ועבדים לאזמוני עם הדדי לא מזמנין משום פריצותא דתנו רבנן (לק' מה:) נשים מזמנות לעצמן נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין.
בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו, רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם. בעל קרי מהרהר בלבו משום דעזרא תקין טבילה לבעלי קריין. אמר רבי ינאי (שם כב.) שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה וכל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו, מקילין בה מסחא במים שאובין, מחמירין בה דמצרכי טבילה במי מקוה. והשתא נהוג עלמא דקארי בעל קרי בתורה וקרית שמע ותפלה ויורד לפני התיבה קמי טבילה, דכי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא, ואמרי לה בטלוה לנטילותא, מאן דאמר בטלוה לטבילותא כרבי יהודה בן בתירה, ומאן דאמר בטלוה לנטילותא כרב חסדא, דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן קרית שמע. ואף על גב דאמר (שם כב:) רבה מדברי כולם נלמד ברי המרגיל ארבעים סאה, חולה המרגיל וברי לאונסו תשעת קבין, חולה לאונסו פטור מכלום, אמר רב נחמן בר יצחק (שם כב.) נהוג עלמא כתלתא סאבי, כרבי אילעאי בראשית הגז, דתניא רבי אילעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. כרבי יאשיה בכלאים, דתניא רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. כרבי יהודה בן בתירה בדברי תורה, דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר (ירמיה כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אין מקבלת טומאה אף דברי תורה אין מקבלין טומאה.
<h2>דף כא.</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא קרית שמע אין חוזר וקורא קרית שמע, ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר אמת ויציב חוזר ואומר אמת ויציב, אלמא קסבר קרית שמע דרבנן אמת ויציב דאוריתא. מתיב רב יוסף (דברים ו, ז) ובשכבך ובקומך, א"ל אביי ההוא בדברי תורה כתיב. ורבי אלעזר אמר ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא קרית שמע חוזר וקורא, ספק התפלל ספק לא התפלל אין חוזר ומתפלל, ור' יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. והלכתא ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא חוזר וקורא. ודאי קרא ובא ומצאן שהן קורין קורא פסוק ראשון לבדו. ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר, וכן ברכת המזון וכן ברכת שבעת המינין דחיובא דאוריתא נינהו חוזר ומברך, אבל שאר ברכות דרבנן לא הדר ומברך. ספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל. ודאי התפלל ומצא ציבור שמתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל, ור' יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, והילכתא כרבי יוחנן בספק.
והיכא דקמצלי איניש בשבתא וביומא טבא וטעה ופתח באתה חונן ואדכר דשבתא הוא, לא פסיק לה לברכה והדר למגן, אלא מסיים לה לברכה והדר לברכת השבת, דאמר רבא כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן האי מאן דקא מצלי בשבתא ואשתלי ופתח בדחולא היכי ליעביד, אמר לן גומר כל אותה ברכה וחוזר לברכת השבת.
<h2>דף כא:</h2>
אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל. רבי יהושע בן לוי אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדוש יתפלל ואם לאו אל יתפלל, במאי קמיפלגי, רב הונא סבר יחיד אומר קדוש ורבי יהושע בן לוי סבר אין יחיד אומר קדוש, וכן אמר רב יצחק אין יחיד אומר קדוש וכן אמר רב אדא בר אהבה אין יחיד אומר קדוש, דאמר רב אדא בר אהבה מנין שאין יחיד אומר קדוש, שנאמר (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל, הוי דבר שבקדושה וכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, מאי משמע, תאני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (במדבר טז, כא) הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה אף כאן נמי עשרה. ומנין לעדה שהיא עשרה, שנאמר (שם יד, כז) עד מתי לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב.
דכולי עלמא מיהת מיפסק לא פסקינן לקדושה. איבעיא להו מהו להפסיק ליהא שמיה רבא מברך, כי אתא רב דימי אמר ר' יהודה ור"ש ותלמידי ר' יוחנן אמרו לכל אין מפסיק חוץ מיהא שמו הגדול מבורך שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, והני מילי דשתיק ולא עני בהדיהו דאמר מר שמע ולא ענה יצא, וכדאמרינן ויתברך הדר לצלותיה. וכן נהיגין רבנן דכד עסיקין בשמונה עשרה לא עני קדוש מידי דהוה אפועלין דכל חד וחד עסיק במלאכתו ולבתר שמונה עשרה עני. בעו מיניה מר' חייא בר אבא (סוכה לח:) שמע ולא ענה מהו, אמר להו חכימיא וספריא ודרושיא ורישי עמא אמרין שמע ולא ענה יצא השומע כעונה.
<h2>דף כב:</h2>
ואסיר ליה לאיניש למיקרי קרית שמע כשהוא ערום, ואפילו קאים במיא ומטא זמן קרית שמע דהא מיכסי במיא, אסיר ליה למקרי, דתנן ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא, ואי עד דסליק עבר זמן קרית שמע יתכסה במים ויקרא. (כה:) והני מילי במים עכורין אבל מים צלולין לא, מאי טעמא, דקא חזי לבו ערוה ואסיר, דאמר רבה המתפלל אם היה לבו רואה את הערוה אסור שנאמר (מלכים א, ט, ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים, ואומר (איכה ג, מא) נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים. ותנו רבנן (שם) מים צלולין אדם עומד בהן עד צוארו וקורא ויש אומרים עוכרן ברגלו, והא עקבו רואה את הערוה, קסבר עקבו רואה את הערוה מותר. והילכתא עקבו רואה את הערוה מותר, עקבו נוגע בערוה אסור.
ת"ר היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי אינו מקצר ועולה אלא מגמגם וקורא, ר"מ אומר אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יתר משלשה פסוקין.
ת"ר היה עומד ומתפלל וראה צואה כנגדו מהלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו ארבע אמות ויתפלל. והתניא לצדדין, לא קשיא הא דאיפשר הא דלא איפשר, [פסק] והיכא דצלי ואשכח צואה היכא דצלי צלותיה, לאו צלותא היא ומיבעי ליה למיהדר מצלי, דתנו רבנן התפלל וראה צואה במקומו אע"פ שחטא תפלתו תפלה, מתקיף לה רבא האי זבח רשעים תועבה, אלא אמר רבא כיון שחטא אין תפלתו תפלה.
תנו רבנן היה עומד בתפלה ומים שותתין לו על ברכיו פוסק וממתין עד שיכלו המים וחוזר, להיכן הוא חוזר, רב חסדא ורב המנונא חד אמר חוזר לראש וחד אמר למקום שפסק. לימא הא דשהה והא דלא שהה ובהא פליגי דמר סבר אם שהא כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומר סבר אם שהא כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק, אמר רב אשי דכולי עלמא אם שהא כדי לגמור את כולה חוזר לראש והא פלוגתא בדלא שהא, מר סבר כיון דהוה צריך להטיל מים ואיתעקור מיניה, גברא דחיא הוא ולאו בר צלויי הוא, ומר סבר כיון דלא נפיק מעמוד מעיקרא, השתא הוא דאידחי אידחי ומאי דצלי צלי וחוזר למקום שפסק, ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. תנו רבנן (שם כג.) הצריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה, אמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאין יכול לעמוד על עצמו אבל יכול לעמוד על עצמו תפלתו תפלה, ועד כמה, עד פרסה. הלכך כדצריך איניש לאיפנויי אסיר ליה לצלויי עד דמיפני ואי מצלי לא מקבלא צלותיה. אמר ר' אבהו אר"ש בן לקיש (פסחים מו.) לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ארבע מילין. א"ר יוסי בר' חנינא לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר, אמר רב אחא בר יעקב ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר. תניא אידך (ברכות כג.) הצריך לנקביו אל יתפלל משום שנאמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל (קהלת ד, יז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים רבי אסי ואיתימא ר' חנינא בר פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפניו. ומיבעי ליה לבר ישראל לנקויי נפשיה ולדכויי נפשיה והדר צלויי שנאמר (תהלים כו, ו) ארחץ בנקיון כפי וגו'. (יומא כט:) זה הכלל היה במקדש כל המסיך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים, בשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ"ט, אמר רב אשי זאת אומרת מצוה לשפשף, מסייע ליה לרבי אמי דאמר רבי אמי אסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו מפני שנראה ככרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהן ממזירין. [פסק] ואסיר ליה לאיניש למקרי קרית שמע או לצלויי או לברוכי או למיגמר הלילא בדוכתא דמיטנפא שנאמר (דברים כג, טו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו'.
<h2>דף כד.</h2>
אמר רבי יצחק טפח באשה ערוה. למאי, אילימא להסתכל בה והאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים אצעדה וכומז, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו נסתכל במקום התורף, אלא באשתו ולקרית שמע, דאפילו אשתו כי מגלי טפח מינה אסור לקרות קרית שמע כנגדה. ואי לבישא לבושא חלישא ומיתחזי בגויה אסיר דאמר רבא (שם כה:) צואה בעששית מותר לקרות קרית שמע כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות קרית שמע כנגדה, מאי טעמא, גבי צואה כתב (דברים שם) והיה מחניך קדוש ומפסקא עששית ושרי, גבי ערוה כתיב (שם) ולא יראה בך ערות דבר אפילו דבור לא יראה את הערוה וכיון דקמתחזיא אסור לקרות קרית שמע כנגדה, וכן הלכה. אמר רב חסדא (ברכות כד.) שוק באשה ערוה דכתיב (ישעיה מז, ב) גלי שוק עברי נהרות וכתיב (שם ג) תגל ערותך. אמר רב ששת שער באשה ערוה שנאמר (שה"ש ד, א) שערך כעדר העזים. אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר (שם ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה.
אמר רבי חנינא אני ראיתי את רבי שתלה את תפלין, מיתיבי התולה תפליו יתלו חייו דורשי חמורות אומרים (דברים כח, סו) והיו חייך תלויין לך מנגד זה התולה תפלין, לא קשיא כאן ברצועה כאן בקצוצה. והלכתא בין ברצועה בין בקצוצה אסיר, ורבי בכיסתא דתפלי תלא, כיסתא מאי למימרא, מהו דתימא תיבעי כיסתא דתפלי הנחה כספר תורה, קמ"ל.
אמר רבי חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק בתפלתו ונתעטש ורק [כד:] ומשמש בבגדו אבל לא נתעטף ולא הניח ידו על סנטרו. ומותבינן עלה המגהק והמפהק בתפלתו הרי זה מגסי הרוח, והמגביה קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה, והמשמיע קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר, והמתעטש בתפלתו סימן רע לו ויש אומרים הרי זה מכוער, והרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך, לא קשיא, המגהק והמפהק בתפלתו לרצונו אסור לאונסו שרי. המתעטש בתפלתו מלמעלה סימן יפה לו מלמטה סימן רע לו, דאמר רבי זירא הא מילתא אבלע לי בי רב המנונא ותקילא לי כי כוליה תלמודאי המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כשם שעשו לו נחת רוח מלמטה כך עשו לו נחת רוח מלמעלה. רבי זירא הוה קא משתמיט מרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר (ירמיה כז, כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם, אמר איזיל אשמע מיניה מילתא והדר איסק, אזל אשכחיה לתנא דקא תני קמיה היה עומד בתפלה ונתעטש פוסק עד שיכלה הרוח וחוזר לתפלתו, ואיכא דאמרי הכי תנא קמיה היה עומד בתפלה וצריך להתעטש חוזר לאחוריו ארבע אמות ופוסק ומתעטש ועומד במקומו עד שיכלה הרוח וחוזר ועומד למקומו, אמר אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי.
<h2>דף כד:</h2>
המשמיע קולו בתפלתו, אמר רב הונא לא שנו אלא בציבור דטריד ציבורא אבל ביחיד לית לן בה. המגביה קולו בתפלתו, אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש אבל אם אין יכול לכוין את לבו בלחש לית לן בה, והני מילי ביחיד אבל בציבור לאו אורחא ארעא.
הרוקק בתפלתו כאילו רק בפני המלך, הני מילי דשדאי לה לקמיה אבל מבלע ליה במאניה שרי, דאמר רב יהודה היה עומד בתפלתו ונזדמן לו רוק מבליעו בכסותו ואם היתה כסותו נקייה מבליעו באפקרסיתו, ואי אנינא דעתיה שדאי ליה לאחוריה דאמר רבינא הוה קאימנא קמיה דרב אשי ואיזדמן ליה רוקא ופתקיה לאחוריה, אמרי ליה לא סבר לה מר מבליעו באפקרסיתו, אמר ליה לדידי אנינא דעתאי.
ת"ר היה ישן בטליתו והגיע זמן קרית שמע ואין יכול להוציא ראשו מפני הצנה חוצץ בטליתו על צוארו וקורא, ויש אומרים על לבו, והילכתא על לבו משום דלבו רואה את הערוה אסור.
אמר רב הונא היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא קרית שמע, אמר רב חסדא האלהים דאי אמר לי רבי יוחנן לא צייתנא ליה. איתמר נמי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא קרית שמע, אמר רב חסדא האלהים דאי אמר לי יהושע בן נון לא צייתנא. תניא כוותיה דרב חסדא לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויקרי קרית שמע ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק, לא פסק מאי, א"ר מייאשא בר בריה דר' יהושע בן לוי משמיה דרבי יהושע בן לוי עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, רבי אסי ואיתימא רבי חנינא בר פפא אמר מהכא (ישעיה ה, יח) הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, רב אדא בר אהבה אמר מהכא (במדבר טו, לא) כי דבר ה' בזה. פסק מאי, אמר רבי אבהו עליו הכתוב אומר (דברים לב, מז) ובדבר הזה תאריכו ימים.
אמר רב הונא היתה טליתו חגורה לו על מתניו מותר לקרות קרית שמע. תניא נמי הכי היתה טלית של בגד ושל שק ושל עור חגורה לו על מתניו מותר לקרות קרית שמע, ולתפלה עד שיכסה את לבו.
<h2>דף כה.</h2>
איתמר צואה על בשרו או ידו בבית הכסא אמר רב חסדא אסור לקרוא קרית שמע עד שירחץ, אמר רבה מאי טעמיה דרב חסדא, דכתיב (תהלים לה, י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, וכן הלכה. אמר רבה הלכתא כי הא מתניתא לא יקרי אדם קרית שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים בזמן שיש בהם עורות. בעו מיניה מרב ששת ריח רע שאין לו עקר מהו, אמר להו תו חזו הני ציפי דבי רב דהני גאנו והני גרסי אלמא שרי. והני מילי לדברי תורה אבל לקרית שמע אסור. ודברי תורה נמי לא אמרן אלא בדחבריה אבל בדידיה אסיר. ותפלה כקרית שמע דמי, דתנן (שם כו.) כמה ירחיק מהם וממים רעים וממי המשרה ומן הצואה ארבע אמות, ואמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא לא שאנו אלא לאחריו אבל לפניו מרחיק לקרית שמע ולתפלה מלא עיניו.
תנו רבנן (סוכה מב:) קטן שהוא אוכל כזית דגן פורשין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות, (ברכות כה. ע"ש) ואין פורשין אלא משל אדם ומשל כלבים בזמן שנתון לתוכה עורות. איתמר צואה עוברת אביי אמר לא כמונחת דמי, רבא אמר כמונחת דמי ואסור לקרות כנגדה קרית שמע. אמר אביי מנא אמינא לה דתנן טהור עומד תחת האילן וטמא עובר טהור ואם עמד טמא הטהור טמא וכן באבן המנוגעת, ורבא אמר לך התם בקביעותא תלא רחמנא בדד ישב הכא בעינא והיה מחניך קדוש וליכא. אמר רב פפא ופי חזיר כצואה עוברת דמי, פשיטא, לא צריכא דאף על גב דסליק מן נהרא כצואה עוברת דמי ואסור לקרות קרית שמע כנגדו. והלכתא כרבא. אמר רב פפא (יומא ל.) צואה במקומה אסור לקרות קרית שמע כנגדה, היכי דמי אי דנראית פשיטא דאסור, אי דלא נראית לא ניתנה תורה למלאכי השרת, לא צריכא דיושב ונראית ועומד ואינה נראית. אמר רבא (ברכות כה.) הלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים על גבי קרקע כל זמן שמטפחין אסורין, רבי יוסי אומר כל זמן שהיד טופחת בהן.
<h2>דף כה:</h2>
וכי היכין דאסיר לבר ישראל מקרי קרית שמע כשהוא ערום אסור נמי למיקרי קרית שמע קמי מאן דקאים ערום שנאמר (דברים כג, טו) ולא יראה בך ערות דבר. אמר רב יהודה גוי ערום אסור לקרות קרית שמע כנגדו, מאי איריא גוי אפילו ישראל נמי אסיר, לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ישראל דאדם נינהו ואיכא ערוה ואסיר אבל גוים דכתיב בהו (יחזקאל כג, כ) אשר בשר חמורים בשרם אימא בהמה נינהו ושרי קמ"ל דפרט בהו הכתוב ערוה דכתיב (בראשית ט, כג) וערות אביהם לא ראו.
אמר רבי יוחנן צואה כל שהוא מבטלה ברוק אמר רבה וברוק עבה. אמר רבי יוחנן צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קרית שמע, דבוקה בסנדלו לא יקרא קרית שמע. תנו רבנן גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אסור לקרות קרית שמע כנגדן, ומי רגלים עצמן עד שיטיל לתוכן מים, וכמה מים יטיל לתוכן כל שהו, ר' זכאי אומר רביעית. אמר רב נחמן מחלוקת לכתחילה אבל לבסוף נותן למי רגלים כל שהו, ורב יוסף אמר מחלוקת לבסוף אבל לכתחלה דברי הכל נותן רביעית מים ומטיל מי רגלים. א"ל רב יוסף לשמעיה עייל לי רביעתא דמיא במשיכלא בתחלה כרבי זכאי.
<h2>דף כו.</h2>
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל, ודווקא חדש דלית ביה צואה, ואי אית ביה צואה אי לאחריו מרחיק ארבע אמות ואי לפניו מרחיק מלא עיניו, ואף על גב דחדש הוא ולית ביה צואה כיון דאזמניה אסיר לצלויי ביה. (שם כה.) ספק צואה אסורה ספק מי רגלים מותרים.
תפלת השחר עד חצות, רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. תפלת המנחה עד הערב, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. תפלת ערב אין לה קבע, ושל מוספין כל היום. תפלת השחר עד חצות, ורמינהי מצותה עד הנץ החמה כדי שיקרא קרית שמע קודם הנץ החמה ויסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, כי תניא ההיא לותיקין, דאמר רבי יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. ועד ארבע שעות נמי איכא שכר תפלה בעתה, דתנן רבי יהודה אומר עד ארבע שעות, ואמר רב כהנא (כז ע"א) הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. ואי טעה ולא צלי עד ארבע שעות מצלי עד מנחה ושפיר דאמי, דאמר מרי בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא אמר רבי יצחק א"ר יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים בשחרית מתפלל במנחה שתים, מיהו עד ארבע שעות איכא שכר תפלה בעתה מכאן ואילך שכר תפלה איכא שכר תפלה בעתה ליכא.
שכח ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים, שכח ולא התפלל בשחרית מתפלל במנחה שלש של ערבית ושל שחרית ושל מנחה.
איבעיא להו טעה ולא התפלל במנחה מהו שיתפלל בערבית שתים, אם תימצי לומר טעה ולא התפלל בערבית מתפלל בשחרית שתים משום דכוליה חד יומא הוא אבל הכא עבר יומו בטל קרבנו, או דילמא תפלה רחמי הוא דכל אימת דבעי מצלי לה, ת"ש דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית שתים ואין בזו משום עבר יומו בטל קרבנו. מיתיבי (קהלת א, טו) מעות לא יוכל לתקון זה שביטל קרית שמע של שחרית או קרית שמע של ערבית או תפלה של שחרית ושל ערבית, וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם, אמר רבי יצחק א"ר יוחנן שבטל במזיד, אמר רב אשי דיקא נמי דקתני ביטל ולא קתני טעה, ש"מ.
<h2>דף כו:</h2>
תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בערבית שתים של שבת. טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ומבדיל בראשונה ואין מבדיל בשנייה. ואם הבדיל בשנייה ולא הבדיל בראשונה שנייה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו.
איתמר רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידים תקנום, רבי יוסי בר' חנינא אמר תפלות אבות תקנום ואתו רבנן אסמכינהו אתמידים. תניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר היה קרב והולך עד חצות, רבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות, וארבע שעות בכלל.
ת"ר איזו היא מנחה גדולה, משש שעות ומחצה ולמעלה, ואיזו היא מנחה קטנה, מתשע שעות ומחצה ולמעלה, פלג מנחה אחרונה אחת עשרה שעות חסר רביע.
<h2>דף כז.</h2>
תפלת המנחה עד הערב, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. א"ל רב חסדא לר' יצחק התם אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה הכא מאי, אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי, אמר רב חסדא נחזי אנן מדרב צלי של שבת בערב שבת ש"מ עד פלג המנחה דמתקרי מנחה והלכה כרבי יהודה, אדרבה מדרב הונא ורבנן לא מצלו דאורתא עד לאורתא ש"מ הלכה כרבנן, והואיל ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. ת"ש דרב איקלע לבי גניבא צלי של שבת בערב שבת וצלי רב ירמיה בר אבא אחוריה תפלה של חול סיים רב ולא פסקיה לרב ירמיה בר אבא, ש"מ דלא עד פלג המנחה הוא דמצלינן תפלת מנחה מכאן ואילך תפלת ערבית קאמר רב, דהא לא פסקה לרב ירמיה בר אבא דצלי דמנחה, ורב הכי סבר אי בעאי לצלויי של שבת בערב שבת מצלי, כלומר, מוסיפין מחול על הקדש. וש"מ מתפלל תלמיד אחורי רבו. וש"מ אסור לעבור כנגד המתפללין.
והיכא דקא מצלי אסיר ליה לאיניש למיחלף קמיה, דא"ר יהושע בן לוי אסור לעבור כנגד המתפללין. והא ר' אמי ורבי אסי חלפי, חוץ לארבע אמות הוא דחלפי. [פסק] (שם לא:) ואסור למיתב בארבע אמות דצלותא דכתיב (שמואל א, א, כו) אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה' ואמר רב ואיתימא ר' יהושע בן לוי מכאן שאסור לישב בארבע אמות של תפלה. ותניא שנים יושבין ואחד מתפלל סימן רע למתפלל, שנים מתפללין ואחד יושב סימן רע ליושב אלא מרחיק חמש אמות ומתפלל שנאמר אני האשה הנצבת עמכה בזה, מלא ה' חמשה. וה"מ כי יתיב במילי דעלמא אבל יתיב וקארי קרית שמע או במילי דצלותא לית לן בה סימן רע, ואי לא, בעי מתרחק חמש אמות.
<h2>דף כז:</h2>
והיכי מצלי רב ירמיה בר אבא אחורי רבו והאמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו, ותניא ר' אלעזר בן חסמא אומר המתפלל כנגד רבו או אחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, ואמרינן שאני רב ירמיה בר אבא דתלמיד חבר הוה לגבי רב, דא"ל רב ירמיה בר אבא לרב מי בדלת וא"ל אין בדילנא ולא קאמר ליה מי בדיל מר.
תפלת הערב אין לה קבע. מאי אין לה קבע אי נימא דמצלי ואזיל כוליה ליליא, ליתני תפלת הערב כל הלילה, אלא מאי אין לה קבע אינה קבע כמאן דאמר תפלת ערבית רשות, גמרינן מן סתם מתניתא דתפלת ערבית רשות. ת"ר מעשה בתלמיד אחד ומנו ר"ש בן יוחאי שבא לפני רבי יהושע אמר לו תפלת ערבית רשות או חובה, אמר לו רבי יהושע רשות, בא לפני ר"ג אמר לו תפלת ערבית רשות או חובה, אמר לו חובה, אמר רבן גמליאל כלום יש אדם שחולק עלינו, אמר לו רבי יהושע לאו, והלכה כרבי יהושע, ואף על גב דאמר רבן גמליאל כלום יש אדם שחולק עלינו ואמר לו רבי יהושע לאו, לא תימא אודויי אודי ליה לרבן גמליאל אלא משתק בעלמא הוא דאישתיק ליה. והלכה כרבי יהושע מפלוגתא דאמוראי דפליגי אליביהו, דאמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות והלכה כדברי האומר חובה, ורב אמר הלכה כדברי האומר רשות, והלכה כרב באיסורי, והכא תפלה איסורא היא וחובת גברא היא, והלכה כר' יהושע דפסק ליה רב כוותיה, והוה ליה סתם מתניתין וליכא דפליג עליה דרבי יוחנן דאמר (יבמות מב:) הלכה כסתם משנה, והני מילי היכא דליכא פלוגתא בבריתא, אבל הכא סתם מתניתין ומחלוקת בבריתא הלכה כסתם. וכי קאמרינן דתפלת ערבית רשות הני מילי היכא דלא קבעי לצלויי כלל אבל אי צלי או קבלה עליה שויה עליה כחובה והדר מצלי, דאי לא תימא הכי בראש חדש דקאמרינן טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשין את החדש אלא ביום מאי איריא ראש החודש תיפוק לי דבימים טובים ושבתות נמי אין מחזירין אותו דהא תפלת ערבית רשות נינהו, אלא שמע מינה כי קא אמרינן תפלת ערבית רשות הני מילי היכא דלא בעי צלויי כלל אבל היכא דבעי צלויי שוויה עליה כחובה, ואי טעו בשבת וביום טוב מהדרינן ליה. ועוד קאמרינן (שבת ט:) אמר זעירי הני חברין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית רשות כיון שהתיר חגורו לא מטרחינן ליה מכלל דכמה דלא התיר חגורו מטרחינן ליה, והכא נמי כיון דקא מצלי גלי על דעתיה דלא קא בעי למיפטר נפשיה ואי טעאי הדר מצלי.
<h2>דף כח.</h2>
ושל מוספין כל היום, אמר רבי יוחנן ונקרא פושע. כל מאן דמצלי תפלת מוסף בתר שבע שעות ותפלת צפרא בתר ארבע שעות פושע הוא דאמר רבי אלעזר כל המתפלל תפלה של שחרית אחר ארבע שעות לרבי יהודה עליו הכתוב אומר (צפניה ג, יח) נוגי ממועד אספתי ממך היו. ואמר רבי יהושע בן לוי כל המתפלל תפלת המוספין אחר שבע לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד.
והיכא דפשע ולא צלי דמוסף עד דמטא זמן תפלת המנחה מצלי ברישא דמנחה ובתר כן דמוסף, דתנו רבנן היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין, ר' יהודה אומר מתפלל של מוספין ואחר כך מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת. אמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין, מאי טעמא, כיון דמטא ליה זמן תפלת מנחה כמאן (דשטיחן) [דשחיטן] תרויהו דמו.
<h2>דף כח:</h2>
כי מצלי איניש בהדי ציבורא אסיר למקדם איהו לצלויי מן קמי ציבורא דאמר ר' יוחנן אסור לאדם להקדים תפלתו לתפלת הציבור. ואמר ר' אבא בציבור שנו.
ולית הלכתא כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין, ולית הלכתא כרבי יהושע בן לוי דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם לטעום כלום קודם שיתפלל.
רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה, בכניסתו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא ואל יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח להם. ביציאתו מהו אומר, מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי הקרנות מפני שאני עמל והן עמלין אני עמל בדברי תורה והן עמלין בדברי שיחה אני רץ לחיי העולם הבא והן רצין לבאר שחת.
וכד מצלי מתבעי ליה למיקם באימתא דאמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא (סנהדרין כב.) המתפלל צריך שיראה עצמו כאלו שכינה כנגדו שנאמר (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד. תנו רבנן (ברכות כח:) כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו ארחות חיים ונחיה בהם, אמר להו הזהרו בכבוד חביריכם וכשאתם מתפללין דעו לפני מי אתם עומדים שבשביל כך תזכו לחיי העולם הבא.
רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה, רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה. הני תשע עשרה הויאן, ברכת המינין ביבנה תקנוה. שליח ציבור היורד לפני התיבה וטעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו, בברכת המינין אם טעה מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא. אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם ביניכם שיודע לתקן ברכת המינין, עמד שמואל הקטן על רגליו ותקנה, לשנה אחרת שכח והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו, ומאי טעמא לא סלקוה, חדא דאיהו תקנה ועוד שמואל הקטן לשנה אחרת נמי אתחיל בה ואמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה.
<h2>דף כט.</h2>
רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה. מאי מעין שמונה עשרה, רב אמר מעין כל ברכה וברכה ובקשה בכל אחת ואחת, כגון אתה חונן לאדם דעת חננו מאתך דיעה והשכל, וצריך למיחתם בכל חדא וחדא, ושמואל אמר הביננו, הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך ומול את לבבינו ליראתך לסלוח היה להיות גאולים ורחקנו ממכאוב דשנינו בנאות ארצנו ונפוצים מארבע תקבץ והתועים בדבר משפט לדעתך ישפוטו ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיח צדקך טרם נקרא אתה תענה ברוך שומע תפלה. ואף על גב דלייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו הני מילי מאן דרגיל למשבק שמונה עשרה וצלויי כל יומא ובמתא, אבל כדנפיק לאורחא להיכא דאיכא דחלתא, הביננו עדיפא טפי מן תפלה קצרה דאחרים.
א"ר חנינא בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו. א"ר תנחום א"ר אסי טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה, ואי לא אדכר קודם שומע תפלה הדר לרישא, ומותבינן עלה טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לומר על הכוס, ומתרצינן הא ביחיד הא בציבור, ומסקינן שמעתין הא והא ביחיד הא דאידכר קודם שומע תפלה והא דאידכר לאחר שומע תפלה, הלכך אי אדכר קמי שומע תפלה אומרה בשומע תפלה ואי לא הדר לרישא.
וכד נחית שליחא דציבורא ביומא קמא דשמיני דסוכה, בצלותא דצפרא לא מדכר, ולמוסף מדכר משיב הרוח ומוריד הגשם. וביומא קמא דפסחא, בצלותא דצפרא מדכר, במוסף לא מדכר, דתנן (תענית ב.) אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים, ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר, בי"ט הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר. (שם ד:) ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן, אמר רב מתחיל במוסף ופוסק מנחה וערבית ושחרית וחוזר ומתחיל במוסף, והדר ביה רב דאמר רב חננאל אמר רב מונה עשרים ואחד יום כדרך שמונה [י' ימים] מראש השנה ועד יום הכיפורים וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק. והלכתא כיון שהתחיל שוב אינו פוסק.
<h2>דף כט:</h2>
אמר רבי תנחום אמר רבי אסי טעה ולא הזכיר של ראש חדש ונזכר בעבודה חוזר לעבודה, בהודאה חוזר לעבודה, בשים שלום חוזר לעבודה, ואם סיים תפלתו חוזר לראש. וכי קא אמרינן הכא חוזר לעבודה והתם טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר למקום שטעה באחרונות חוזר לעבודה, הני מילי דלא סיים ועקר כרעיה, אבל עקר כרעיה ונזכר דטעה באמצעיות נמי חוזר לראש, ואמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הא דאמרת אם סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר את רגליו אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה, אמרו ליה מנא לך הא, אמר להו מאבא מרי שמיע לי ואבא מרי מרב. אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרת שעקר את רגליו חוזר לראש לא אמרן אלא שאין רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה, מכלל דכי לא עקר את רגליו אף על פי שאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה. איכא דאמרי אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרת כי לא עקר את רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש, מכלל דכי עקר את רגליו אע"פ שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש.
[פסק] וכד מצלי לא תהוי תפלה עליה כטוענה אלא ליצלי בלשון בקשה ובלשון תחנונים דתנן (אבות פ"ב מי"ג) ר' אליעזר אומר אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני המקום.
ת"ר המהלך במקום גדודי חיה וליסטים ולא איפשר ליה לצלויי שמונה עשרה אינמי הביננו מתפלל תפלה קצרה. איזו היא תפלה קצרה אחרים אומרים צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה כדי מחסורה ברוך שומע תפלה. אמר רב הונא הלכה כאחרים. ולא בעי מימר שלש ראשונות ושלש אחרונות ומצלי לה מעומד ואפילו מהלך. (שם ל.) מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה, הביננו צריך לצלויי שלש לפניה ושלש לאחריה וכד מטאי ביתיה לא צריך לצלויי, תפלה קצרה לא בעי צלויי שלש ראשונות ושלש אחרונות וכי מטאי ביתיה צריך לצלויי, הביננו מעומד מצלי לה, תפלה קצרה אפילו מהלך.
(איוב לו, יט) היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח, א"ר אלעזר (סנהדרין מד:) לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאילמלא לא הקדים אברהם אבינו תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משנאיהן של ישראל שריד ופליט. ר"ל אמר כל המאמץ את כחו בתפלתו אין לו צרים למעלה שנאמר היערך שועך לא בצר. ורבי יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין כחו מלמטה ואל יהו לו צרים למעלה.
א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח דלא תחטא לא תרוי דלא תחטא, וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא. מאי המלך בקונך וצא, אמר ר' יעקב אמר רב חסדא התפלל תפלת הדרך, מאי תפלת הדרך אמר ר' יעקב אמר רב חסדא יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ברוך אתה ה' שומע תפלה, ואפילו נפיק לסגויי חדא פרסה צריך לצלויי תפלת הדרך, אימת מצלי לה, אמר רבי יעקב אמר רב חסדא משיחזיק בדרך קאים ומצלי.
<h2>דף ל.</h2>
ת"ר היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה, אם יש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל, ר' אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו. אמר רבה ואיתימא רבי יהושע בן לוי הלכה כר'. ת"ר (ב"מ קה:) הנושא משאוי על כתיפו והגיע זמן תפלה, פחות מארבע קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל, ארבעת קבין מניחו על גבי קרקע ומתפלל. היה יושב בספינה או באסדה, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. תנו רבנן הסומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שנאמר (דברי הימים ב, ו, כו) והתפללו אל ה'.
תנו רבנן השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה ומתפלל וכשיגיע זמן קרית שמע קורא, וכן מי שהשכים לישב בקרון או בספינה מתפלל וכשיגיע זמן קרית שמע קורא, רבי שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך ממתין וקורא קרית שמע ומתפלל. במאי קא מיפלגי, מר סבר תפלה מעומד עדיף, ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף. אף על גב דאבוה דשמואל ולוי עבדו כי הא מתניתא, דאמרינן אבוה דשמואל ולוי כי הוה בעי למיפק באורחא הוו מיקדמי ומצלו וכד מטי זמן קרית שמע קארו כמאן כי האי תנא דתניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה ומתפלל וכשיגיע זמן קרית שמע קורא, רב אשי לא סברה דאמר לא חזינן רבנן קשישין דעבדין הכין.
רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר, וחכמים אומרים בחבר עיר ושלא בחבר עיר, והלכה כחכמים.
<h2>דף ל:</h2>
רבי חייא בר אבא צלי והדר צלי, א"ל רבי זירא מאי טעמא הדר מר צלי, אי נימא משום דלא כוין מר דעתיה, והאמר רבי אלעזר לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל, ואלא משום דלא אדכר מר דראש חדש, והתניא טעה ולא הזכיר של ראש חדש בשחרית אין מחזירין אותו מפני שתפלת מוספין לפניו, אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי זירא ולאו איתמר עלה אמר רבי יוחנן בציבור שנו. הילכך היכא דטעה שליח ציבור ולא אדכר דראש חדש בשחרית אין מחזירין אותו שהרי תפלת מוסף לפניו, ודוקא שליח ציבור מפני שטורח ציבור אבל יחיד הדר מצלי.
והיכא דטעה יחיד ולא אדכר דראש חדש בין בצפרא בין במוסף בין במנחה הדר מצלי בין איתיה לשליחא דציבורא ובין לא איתיה, ואי איתיה לשליחא דציבורא ואזיל מכוין דעתיה ושמע כולה צלותא משליחא דציבורא מרישא ועד סופה נפיק ידי חובתה. אבל היכא דצלי ערבית ולא אדכר דראש החדש אין מחזירין אותו, דאמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, והני מילי בראש חדש אבל טעה ולא אדכר דשבתא ודיום טוב או דחולו של מועד בערבית מהדרינן ליה, ואף על גב דקיימא לן דתפלת ערבית רשות, הני מילי היכא דלא קבעי צלויי דלא מטרחינן ליה אבל טרח צלי ליה ולא אדכר דשבתא ודיום טוב ודחולו של מועד קבלה ושויה עליה חובה והדר מצלי, לבר מראש חדש דלא הדר מצלי דאין מקדשין את החודש אלא ביום. ושליח ציבור כי טעי בכל תפלות מהדרינן ליה ומצלי לבר מן תפלת שחרית דלא מטרחינן ליה למיהדר, חדא מפני טורח ציבור ועוד שהרי תפלת המוספין לפניו.
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים (למקום) היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו את לבם. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק. אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, וליתני מתוך כובד הגוף, כיון דאמר מר (שבת סא.) ראש מלך על כל האברים, כולן בכלל. [פסק] וכד מצלי מיבעי ליה לצלויי בדחלתא ובאימתא ובמררא דנפשא דאמרינן מנא הני מילי, א"ר אלעזר דאמר קרא (שמואל א, א, י) והיא מרת נפש, ודילמא שניא חנה דהוה לבה מריר טובא, אלא אמר רבי יוסי בר' חנינא מהכא (תהלים ה, ח) ואני ברב חסדך אבא ביתיך, דילמא מלך שאני, אלא אמר רבי יהושע בן לוי מהכא (שם כט, ב) והשתחוו לה' בהדרת קודש אל תהי קורא בהדרת אלא בחרדת, ואימא הדר ממש כדרב יהודה דהוה (מצליין) [מציין] נפשיה ומצלי אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא (שם ב, יא) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה.
<h2>דף לא.</h2>
תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך דבר הלכה, דכיון דקשיא שמעתא מיטרדא דעתיה, אלא מתוך הלכה פסוקה, כגון מאי, אמר אביי כי הא דאמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות דם טיפה כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים. רבנן עבדין כמתניתין רב אשי עביד כהך בריתא אין עומדין להתפלל לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה שנאמר (מלכים ב, ג, טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן.
תנו רבנן המתפלל צריך שיכוין את לבו, אבא שאול אומר סימן לדבר (תהלים י, יז) תכין לבם תקשיב אזניך. תניא אמר רבי יהודה כך היה מנהגו של ר' עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור, בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה, מפני כריעות והשתחויות.
ומיתבעי ליה לבר ישראל לכווני דעתיה ושוויה לליביה כבישרא וצלויי, דאמר חזקיה (סוטה ה.) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר, שנאמר (ישעיה סו, כג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר, אמר רב זירא בשר כתב ביה ונרפא שנאמר (ויקרא יג, יח) ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא אדם לא כתיב ביה ונרפא.
אמר רבי חנינא לעולם אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות שנאמר וכוין פתיחין ליה בעיליתיה נגד ירושלם (דניאל ו, יא). א"ר אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר (איכה ג, מא) נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים, בתר דנפק אוקים רב אמורא עליה ודרש (תהלים עח, לו) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון.
אין אומר דברים אחר אמת ויציב כדי שיסמוך גאולה לתפלה, אבל אם בא לומר אחר תפלתו כסדר וידוי של יום הכיפורים, אומר.
אמר רב המנונא כמה הלכתא גיברתא איכא למישמע מהני קראי דחנה, (שמואל א, א, יג) וחנה היא מדברת על לבה מכאן למתפלל צריך שיכוין את לבו, רק שפתיה נעות מכאן למתפלל צריך שיחתוך בשפתיו, וקולה לא ישמע מכאן למתפלל שאסור להשמיע קולו בתפלתו. ויחשביה עלי לשכורה מכאן לשכור שאסור להתפלל. וגברא דהוה מצלי רוי כמאן דקא פלח לע"ז, דכתב (שם טז) אל תתן את אמתך לפני בת בליעל, [לק' בע"ב] אמר רבי אלעזר מכאן לשיכור המתפלל כאלו עובד עבודה זרה כתב הכא בני בליעל וכתב התם (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך מה להלן עבודה זרה אף כאן נמי עבודה זרה.
יכול יתפלל אדם כל היום כולו, כבר מפורש על ידי דניאל (דניאל ו, יא) וזימנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהיה, ולא תימא דדניאל מן כדגלא לבבל הוא דצלי אלא מן כדהוה בארץ ישראל ומקיים בית המקדש צלי תלתא זימני, דאמרינן יכול משבא לגולה החל, ת"ל כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא. יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה, ת"ל וכוין פתיחין ליה בעיליתיה נגד ירושלם. יכול יהא כוללן לשלש תפלות בבת אחת, כבר מפורש על ידי דוד (תהלים נה, יח) ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה ערב זו תפלת ערבית ובקר זו תפלת שחרית וצהרים זו תפלת המנחה. יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל, כבר מפורש על ידי שלמה (מלכים א, ח, כח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה רנה זו תחנה תפלה זו בקשה.
ורויא זביניה זביני בין דזבין ובין דמזבין, ואי עבר עבירה דמחייב עלה קטלא קטלינן ליה ואי מחייב עליה מלקות מלקינן ליה, ובצלותא לא מחייב, דתנו רבנן (עירובין סה.) שכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו, כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבר אלא שפטור מן התפלה. ודוקא דידע משקל ומטרא וידע מאי יהיב ומאי שקיל, אבל ודאי שכור שעברו יין ולא ידע מאי יהיב ומאי שקל כשכרותיה דלוט דכתיב ביה (בראשית יט, לה) ולא ידע בשכבה ובקומה פטור, (עירובין סה.) דאמר רבי חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכלום, ואי לא אשתי רביעית יין וגאני קליל או דמסגי מי לא מצי מצלי, דאמר רמי בר אבא (שם סד:) דרך מיל ושינה כל שהו מפיגה את היין. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא ששתה רביעית אבל יתר מרביעית כל שכן שדרך ושינה משכרתו, והני מילי מהלך יתר ממיל דמשכרא ליה דרך אבל רכוב לא משכרא ליה דרך.
ולא מיבעיא שכור דאסיר לצלויי אלא אפילו איניש דטרידא דעתיה לא מיבעי ליה לצלויי עד דצילא דעתיה, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב (שם סה.) כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, דאמר מר בצר אל יורה. ובעידנא דרתיח איניש לא מיתבעי ליה לצלויי עד דנייח, דרבי חנינא יומא דרתח לא מצלי דאמר מר בצר אל יורה. שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא, רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא. אמר רבי חנין לא נברא יין בעולם אלא לנחם בו אבילים ולשלם בו שכר לרשעים בעולם הזה שנאמר (משלי לא, ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש.
אמר רבה בר רב הונא (עירובין סד.) שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה, שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה. היכי דמי שתוי והיכי דמי שכור, כי הא דרבה בר שומני ורבי מנשה בר ירמיה מגובתא הוי מיפטרי מעברי על נהרא דזופתי אמרי נימא מילתא דתאני מרי בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא, לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרו, פתח חד מיניהו ואמר היכי דמי שתוי והיכי דמי שכור, שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך, שיכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך, אלמא היכא דאשתי ודעתיה ומנדעיה עילויה דכדקאים קמי מלכא יכול לאהדורי שפיר דמי לצלויי, ואי לא אסיר.
<h2>דף לא:</h2>
ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין, מכאן לרואה דבר מגונה בחבירו צריך להוכיחו. ותען חנה ותאמר לא אדני, אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא אמרה לו לא אדון אתה בדבר זה, ואיכא דאמרי הכי קאמרה ליה לא אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקודש שרויה עליך מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי. ויין ושכר לא שתיתי, מכאן לחושדים אותו בדבר ואין בו שצריך להודיעו. ויען עלי ויאמר לכי לשלום, מכאן לחושד את חבירו בדבר שאין בו שצריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר ואלהי ישראל יתן את שאלתך.
<h2>דף לב:</h2>
(מדרש ילמדנו) אמרין במערבא דאשכחן בתפלת חנה מעין שמונה עשרה, כנגד מגן אברהם (שמואל א, ב, א) רמה קרני בה', כנגד מחיה מתים ה' ממית ומחיה, כנגד האל הקדוש אין קדוש, כנגד חונן הדעת כי אל דעות ה', הרוצה בתשובה ונכשלים אזרו חיל, מרבה לסלוח מוריד שאול ויעל, גואל ישראל שמחתי בישועתך, רופא חולים מקים מעפר דל, מברך השנים שבעים בלחם, מקבץ נדחי רגלי חסידיו ישמר, אוהב צדקה ומשפט ה' ידין אפסי ארץ, מכניע זדים ורשעים בחשך ידמו, מבטח לצדיקים קשת גבורים חתים, אלהי דוד ובונה וירם קרן משיחו, שומע תפלה ואין צור כאלקינו, עבודה אל תרבו תדברו, הודאה יצא עתק מפיכם, שים שלום ויתן עוז למלכו. א"ר אלעזר גדולה תפלה מכל מעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו ואע"פ כן לא נענה אלא בתפלה שנאמר (דברים ג, כו) בדבר הזה עלה ראש הפסגה, וא"ר אלעזר גדולה תפלה יותר מכל הקרבנות שנאמר (ישעיה א, יא) למה לי רב זבחיכם וגו' ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ואילו בקרבנות כתב לא חפצתי. (ירושלמי פ"ד) מנין לתפלת נעילה מן התורה שנאמר (ישעיה א, טו) גם כי תרבו תפלה הא למדת שכל המרבה בתפלה נענה. א"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר (איכה ג, ח) גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי, ואעפ"י ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו שנאמר (תהלים לט, יג) אל דמעתי אל תחרש. אמר רבי חנין ואיתימא ר' חנינא כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם, שנאמר (דברים ט, יח) ואתנפל לפני ה' וכתיב וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא.
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו את לבם למקום, מנא הני מילי, א"ר יהושע בן לוי דאמר קרא (תהלים פד, ה) אשרי יושבי ביתיך עוד יהללוך וגו'. ואמר ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו, קודם תפלתו מנין, דכתיב אשרי יושבי ביתיך, ואחר תפלתו מנין, שנאמר (שם קמ, יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, הלכך צריך שישהא קודם תפלתו ולאחר תפלתו. ת"ר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת, וכי מאחר שתשע שעות ביום בטילין תורתן ומלאכתן היאך נעשית, אלא מתוך שחסידים הן תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת.
אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל אבל מלכי אומות העולם פוסק. ומותבינן לרב יוסף ראה הגמון בא כנגדו אינו פוסק ועולה אלא מקצר ועולה, לא קשיא, אי איפשר לקצורי מקצר ואי לא פוסק. ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, ובא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו המתין לו עד שסיים תפלתו, אמר לו לא כך כתוב בתורתכם (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד, אלו חתכתי את ראשך מי תובע את דמך מידי, אמר לו המתן עד שאפייסך בדברים, אלו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חבירך ונתן לך שלום כלום אתה מחזיר לו שלום, אמר לו לאו, ואם היית מחזיר לו מה היו עושין לך, אמר לו היו חותכין את ראשי, אמר לו ומה מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הוא חי וקיים לעולם על אחת כמה וכמה, מיד נתפייס אותו הגמון ונפטר אותו חסיד והלך לביתו לשלום.
<h2>דף לג.</h2>
[פסק] והלכתא שרי לצלויי באורחא ואי דחיל דילמא פסקין ליה אסיר. ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק, אמר רב יוסף לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק, ונחש לא פסיק, והתניא נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת לחפירה מליאה נחשים ועקרבים מעידין עליו, התם אגב איצצא מזקי. אמר רב יצחק בריה דרב יהודה ראה שוורים באין כנגדו פוסק תפלתו, דתני רבי חייא בר אושעיא מרחיקים משור תם חמשים אמה ומשור מועד מלא עיניו. ת"ר מעשה במקום אחד שהיה בו ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו את ר' חנינא בן דוסא, אמר להם הראוני את חורו, הראוהו את חורו והניח עקיבו עליו נשכו ומת ערוד נטלו על כתיפו והביאו לבית המדרש, אמר להם בניי ראו שאין ערוד ממית אלא חטא ממית, באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד אוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. (ירושלמי פ"ה) אמרינן במערבא כל מי שנשכו ערוד, אם הוא קודם למים מת ערוד ואם ערוד קודם למים מת אדם, ורבי חנינא בן דוסא היה מתפלל ונשכו ערוד זמן לו הקב"ה מעין תחת עקבו ונגעו רגליו במים ומת ערוד.
מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלין את הגשמים בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת, ר' עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה, רבי אליעזר אומר בהודאה. מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, מאי טעמא, תני רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים. ושואלין את הגשמים בברכת השנים, מאי טעמא, תני רב יוסף מתוך שהיא פרנסה לפיכך קבעוה בברכת פרנסה.
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים, ר"ג אומר בשבעה בו שהן חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. [פסק] ומדכרינן בבבל ותן טל ומטר בשיתין יומי לתקופת תשרי, דתניא חנניה אומר ובגולה עד ששים יום בתקופה ואמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה, ויום ששים כלאחר ששים דאמר רב פפא הלכתא יום ששים כלאחר ששים.
<h2>דף לג:</h2>
האומר שמע שמע משתקין אותו דאמר רבי זירא (שם לג:) כל האומר שמע שמע כאילו אומר מודים מודים ומשתקין אותו. ואי אמר פסוקא פסוקא כוליה ותנייה הרי זה מגונה, מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה דאמרינן הקורא קרית שמע וכופלה הרי זה מגונה.
<h2>דף לד.</h2>
העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף. (לד:) המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו, בהידי, אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות. תניא נמי הכי המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולה ואם אינו יכול לכוין בכולה יכוין את לבו באחת, בהידי, אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות.
אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש, באמצעיות חוזר לאתה חונן, באחרונות חוזר לעבודה, רב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר דאי שבק ברכה ואמרה בתר חבירתה שלא במקומה שפיר דמי ולא צריך למיהדר לאתה חונן, ובשלש ראשונות ואחרונות לא פליג רב אסי. מתיב רב ששת לרב הונא לסיועיא לרב אסי מאין הוא מתחיל מתחילת ברכה שטעה בה, בשלמא לרב אסי כדקאמרינן אמצעיות אין להם סדר, אלא לרב הונא קשיא, ומפרקינן אליבא דרב הונא דאמר אמצעיות כולהי כחדא ברכה דמיין, ומאי מתחילת ברכה, אתה חונן. ואע"ג דקא משנינן הא אמרינן בעלמא דאשינויי לא סמכינן, וקמו להו רב ששת ורב אסי כחדא שיטתא ומתניתא מסייעא להון, הלכך טעה באמצעיות חוזר למקום שטעה, באחרונות חוזר לעבודה, דרב אסי לא פליג על רב הונא אלא באמצעיות אבל בראשונות ואחרונות מודה ליה.
אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות דא"ר חנינא שלש ראשונות דומה לעבד שמסדיר שבח לפני רבו באמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו באחרונות דומה לעבד שנטל פרס מרבו ונפטר והלך לו. ומהכא לא שבקין רבנן למימר מעומד, ואפילו זכרינו לחיים במגן לא אמרינן, וכ"ש זכור רחמיך וכבוש כעסך במודים לא אמרינן, אבל ובספר חיים אמרינן בשים שלום, דסליקו להו שמונה עשרה והוה ליה כי תחנוני.
[פסק] ואסיר ליה לבר ישראל למתבע צרכיה מן קדם דמצלי אלא מצלי ברישא והדר תבע צרכיה, דתניא (ע"ז ז:) רבי אליעזר אומר לעולם ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטף ואחר כך ולפני ה' ישפוך שיחו ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה וגו', רבי יהושע אומר לעולם יתפלל אדם ואחר כך ישאל צרכיו שנאמר (תהלים קמב, ג) אשפוך לפניו שיחי ואחר כך צרתי לפניו אגיד, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה אומר. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. אמר רב חייא בר אשי אמר רב אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומרה בברכת פרנסה. אמר רבי יהושע בן לוי אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר וידוי של יום הכיפורים אומר.
<h2>דף לד:</h2>
תנו רבנן אילו ברכות שאדם שוחה בהם אבות תחילה וסוף והודאה תחילה וסוף, ואם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה. ת"ר קידה על אפים שנאמר (מלכים א, א, לא) ותקד בת שבע אפים ארץ. כריעה על ברכים שנאמר (שם ח, נד) קם מלפני מזבח ה' מכרע על ברכיו. השתחויה זו פישוט ידים ורגלים שנאמר (בראשית לז, י) הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה.
<h2>דף לה.</h2>
כיצד מברכין על הפירות, על פירות האילן אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין אומר בורא פרי הגפן, על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת אומר המוציא לחם מן הארץ, על הירקות אומר בורא פרי האדמה, ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים. (ירושלמי פ"ו) ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלמא הדמוע והאטד. תנו רבנן קודש הלולים לה' מלמד שטעון ברכה לפניו ולאחריו מכאן אמר רבי עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך. ת"ר אסור לאדם ליהנות מן העה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העה"ז בלא ברכה מעל, מה תקנתו, ילך אצל חכם, חכם מאי עביד ליה, אלא אמר רבה ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבוא לידי מעילה.
<h2>דף לה:</h2>
זיתי, בורא פרי העץ. משח זיתי בעיניה או דשתי ליה ולא כלום, דהוא שהכל. ואי חש בגרונו וקא שתי שמן זית על ידי אניגרון דהוא מיא דסילקא, דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא דכולהו סלאקי, לרפואה קאי שתי ליה ומברך בורא פרי העץ, דהוה ליה שמן עיקר, אבל ודאי קא שתי ליה על ידי אניגרון כי לא חש בגרונו הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל ומברך על אניגרון בורא פרי האדמה ושמן מיפטר, דתנן (שם מד.) זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רב פפא (שם לט.) מיא דסילקא כסילקא, מיא דלפתא כלפתא, מיא דכולהו סלקי ככולהו סלקי. והיכא דשתי למשחא דזיתא בעיניה לא מברך עליה ולא כלום מאי טעמא אזוקי קא מזיק ליה דתנן השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש דכתיב (ויקרא כב, יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה פרט למזיק דלאו דרכיה למישתייה הכין.
<h2>דף לו.</h2>
קורא, רב יהודה אמר בורא פרי האדמה, שמואל אמר שהכל. רב יהודה אמר בורא פרי האדמה אוכלא הוא, ושמואל אמר שהכל כיון שסופו להקשות מברכינן עליו שהכל. א"ל שמואל לרב יהודה שיננא כוותיך מסתברא דהא צנון שסופו להקשות מברכינן עליו בורא פרי האדמה, ואע"ג דקלסיה שמואל לרב יהודה הלכתא כשמואל, מאי טעמא, צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא, ודיקלא אדעתא דקורא לא נטעי אינשי.
[פסק] גשך עוקץ דאטרוגא, מאן דאכיל ליה בירקיה מברך שהכל, דלא נטעי אינשי אטרוגא אדעתא דגשך.
וצינובר פירא דארזא הוא, מ"ד בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות, מדקתני להו גבי שביעית דתניא (ע"ז יד.) הוסיפו עליהן אלכסין ואיצטרובלין מוכססין ובנות שוח, ואי ס"ד תרניתא תרניתא בת שביעית היא, אלא אמר רב ספרא פירא דארזא, ומי מצית אמרת פירא הוא והא דרש ר' חייא בר לוליאני (תענית כח.) מאי דכתיב (תהלים צב, יג) צדיק כתמר יפרח וגו' אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר, אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיקים חס ושלום אין גזעם מחליף לכך נאמר ארז ואם נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיקים חס ושלום אין עושים פירות לכך נאמר תמר, אלמא ארז לאו בר פירא הוא ושהכל מברכינן, ומפרקינן בשאר מיני ארזים וכדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב עשרה מיני ארזים הן שנאמר (ישעיה מא, יט) אתן במדבר ארז שטה וגו' ומברכינן עליה בורא פרי העץ.
על מיני נצפה, על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה, על האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ.
<h2>דף לו:</h2>
כשות בורא פרי האדמה, חפורא שהכל, דר' זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דבי רב יהודה בר אמי אמר כי עיילי ונפקי רבנן אוקים מקמייהו ואיקביל אגרא, נפק אתא הך ינוקא דבי רב אמר ליה מאי אגמרך רבך בכשות ומאי אגמרך רבך בחזין, אמר ליה כשות בורא פרי האדמה חזין שהכל. והילכתא כינוקא דבי רב, מאי טעמא, כשות גמר פירי חזין לא גמר פירי, מאי אמרת, מאוירא קא ראבי ולא היא, כשות מארעא קא ראבי דהא קא חזינן דקטלין להיזמתא ומייתא כשותא.
זנגבילא רטיבא, אע"ג דאית ביה דובשא כיון דלא יביש כלל איהו עקר ומברכינן עליה בורא פרי האדמה, דאמר רב נחמן האי הימלתא דאתיא מבי הינדואי שריא, והיינו זנגבילא רטיבא, דלא חיישינן דפסיק בסכין של גוים משום שמנונית, דקים להו לרבנן דנותן טעם לפגם הוא ושרי, ומברכינן עליה בורא פרי האדמה. זנגבילא יבישא ופלפלי ולא כלום, דאמר רבה כס פלפלי ביומא דכפורי פטור כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור. (עירובין כח:) כפניות דנסחני דקארו להו כופרי מברכינן עליהו בורא פרי העץ, דכיון דלא עבדין פירי אחריני היינו פיריהו, וכי א"ר יהודה כפניות הרי הן כפירי לכל דבריהן אלא שפטורות מן המעשר לאו בדנסחני, אבל דנסחני חייבות במעשר מידי דהוה אפגי ביתיאני ואהיני דטובניא.
כל מיני קטניות כגון חמצי וטלפחי ובקילי ומגי כד רטיבי בורא פרי האדמה, כד יבשין ואכליה בחיותיהו שהכל, בשלינון וקליינון בורא פרי האדמה.
שקדים המרים בין קטנים בין גדולים ולא כלום, דא"ר אלעא א"ר מני הורה ר' חנינא בציפורי ואמרי לה ר' חנניה בציפורי הלכה כמ"ד זה וזה לפטור.
וכל מידי דאית ביה מחמשת המינין כגון חטים ושעורין וכוסמין שיבולת שועל ושיפון, (פסחים לה.) כסמין גולב"א ומין חטין הוא, שיבולת שועל שובלי תעל"א, שיפון דישר"א ומין שעורים נינהו, מברכינן עליה בורא מיני מזונות (ברכות לו:) דרב ושמואל דאמרי תרויהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכינן עליה בורא מיני מזונות. והני מילי דעבדוה במיני דמשבח ליה כגון חביצא או בישולא דמיחין ליה בקימחא, אבל ודאי קא כייס מיכס מהני חמשת המינין מברך עליה בורא פרי האדמה, דתניא (שם לז.) הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה, טחנה לשה אפאה, בזמן שהפרוסות קיימות בתחילה מברך המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך שלש ברכות, אין הפרוסות קיימות בתחילה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מברך ברכה אחת מעין שלש. (שם לו.) קמחא דחטי, רב יהודה אמר בורא פרי האדמה, רב נחמן אמר שהכל, רב יהודה אמר בורא פרי האדמה אע"ג דאישתני במילתיה קאי, ורב נחמן אמר שהכל כיון דאישתני אשתני, ולגריעותא אישתני דחטי מתעבדן כסאני ומיתכלן, וקימחא בעיניה לא אכלין אינשי, והלכתא כרב נחמן.
<h2>דף לז.</h2>
ארוזא, בין בשליה בשולי ובין אפייה לחם בתחילה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות, מאי טעמא, לאו מין דגן הוא, וכן דוחן. ואע"ג דפליג רבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא, לית הלכתא כוותיה, דאמרינן לעניין מצה (פסחים קיד:) מאי שני תבשילין אמר רב הונא סילקא וארוזא אמר רב אשי ש"מ לית דחש לה לדר' יוחנן בן נורי, ואית דאמרי ארוזא כייס מיניה בורא פרי האדמה אקימחיה שהכל בשליה או אפייה לחמא בורא מיני מזונות, אבל המוציא לא דלית דחש לה לדר' יוחנן בן נורי, ומקשינן אי הכי בורא מיני מזונות לא ליבריך, משום דהוה ליה מעשה קדירה ותני (ברכות לז.) על מעשה קדירה בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מברך ברכה אחת מעין שלש, וכי תימא קא הויא תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרויהו כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך בורא מיני מזונות, ההיא תיובתא דאצרכתא, תתעקר אצרכתא ותיובתא כדקיימא קיימא, מתנייאתא לא ליתעקרן, ודרב ושמואל נמי איתה, הילכך אורז כד מבשל או אפי מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות כדקא מתרצינן בברייתא תני גבי אורז ולבסוף ולא כלום דלא מחמשת המינין הוא, ומאי לא כלום, לאפוקה ברכה אחת מעין שלש אלא מבורא נפשות לא נפיק. דוחן בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות. כיסאני בורא פרי האדמה לבסוף בורא נפשות רבות.
<h2>דף לז:</h2>
וכל מיא דקימחא וארדלג אע"ג דאית בהון חלבא ומישחא ודובשא, קמחא עקר ומברך עליהון בורא מיני מזונות. והיכא דעבד מיני קיטניות באפשמקא ומייח ליה בקימחא לא חיישינן למיחא דלדבוקי בעלמא הוא דעבדין ליה ומברך עליה בורא פרי האדמה.
<h2>דף לח.</h2>
וכובא דארעא מברכין עליה בורא מיני מזונות, מאי טעמא, גובלא בעלמא הוא, והני מילי דלא קבע סעודתיה עלה אבל קבע סעודתיה עלה וליכא ריפתא אחריתי מברך עליה המוציא, דאמרינן מר זוטרא קבע עלה ומברך עלה המוציא לחם. ולחמא דטפקא וכל מעשה אילפס, [פסחים לז.] היכא דהרתיח ולבסוף הדביק כגון דארתחיה לטפקא או לטנגידא ובתר כן אפה בהון לחמא דברי הכל כתנור דמי וחייב בחלה ומברך עליה המוציא. הדביק ולבסוף הרתיח רבי שמעון בן לקיש אמר פטור מן החלה וכיון דפטור מן החלה לא מברך עליה המוציא, ר' יוחנן אמר חייב בחלה והילכך מברך עליה המוציא לחם, גמרא בפרק כל שעה והלכה כרבי יוחנן.
דובשא דתמרי דתארו להו מיתרא שהכל, דאמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכינן עליה שהכל, מאי טעמא, זיעה בעלמא הוא דקיימא לן הלכה כרבי יהושע דתנן דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ספניות ושאר כל מיני פירות של תרומה רבי אליעזר מחייב בקרן וחומש ור' יהושע פוטר. דובשא דדאיב מן תמרי, בורא פרי העץ.
דובשא דבוא שהכל שאין גדוליו מן הארץ. תנו רבנן (בכורות ז:) מפני מה אמרו דבש דבורים מותר, מפני שמכניסות אותו לגופן וממצות אותו מגופן, הוא דאמר כרבי יעקב, דתניא רבי יעקב אומר (ויקרא יא, כא) אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף זה אתה אוכל ואי אתה אוכל שרץ עוף טמא, שרץ עוף טמא בהדיא כתיב ביה, אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה ששרץ עוף טמא משריץ, ואיזה זה, זה דבש דבורים, יכול שאני מרבה אף דבש חגזים וצרעים, אמרת לאו, ומה ראית לרבות דבש דבורים ולהוציא דבש חגזים וצרעים, מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי ומוציא אני דבש חגזים וצרעים שיש לו שם לווי.
קליינון לחטי ושוינון שתיתא, אי סמיכא בתחילה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, אי קליישא ולשתיה עבדין לה שהכל, דאמרינן שתיתא רב אמר שהכל, ושמואל אמר בורא מיני מזונות, אמר רב חסדא ולא פליגי הא בעבה הא ברכה, עבה לאכילה עבדי לה, רכה לרפואה שתי לה. שאדי לפומיה שתיתא בורא פרי האדמה כי כיסני ואורז ודוחן, אית בהו חמשת המינין מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.
שתיתא דכנארי ודגובירי ודשיסקי בורא פרי העץ דלעילויא אשתנו. שתיתא דטלפחי בורא פרי האדמה. שתיתא דפרירא בורא מיני מזונות משום דרובא חיטי נינהו. פרירא שהכל. חלילקי דמרבו שהכל משום דובשא. שביתא ושבלילתא וכמוניא וכוסברתא שהכל. מיא דשביתא ולא כלום.
<h2>דף לח:</h2>
ושלקות דאישתנו לעילויא כגון כרבא וקרא וסילקא, כד מבשלי בורא פרי האדמה, בדלא מבשלין שהכל. תומי וכרתי, בחיותהון בורא פרי האדמה, כדמבשלין שהכל, דאמרינן בשלמא תחלתו שהכל ושלקו בורא פרי האדמה משכחת לה בקרא חייא וסילקא וכרבא אלא תחלתו בורא פרי האדמה ושלקו שהכל היכי משכחת לה, משכחת לה בתומי וכרתי. גזר (נ"א: גזר שטונקי) בין בחיותיהו ובין כד מבשלין בורא פרי האדמה. עלי גפנים ולולבי גפנים שהכל. הזמתא מין ירק, הוגתא מין אילן. חמרא סיפא בורא פרי הגפן דאמר רב יהודה (ב"ב צה:) יין הנמכר בחנות מברכין עליו בורא פרי הגפן. דורדיא דחמרא דשאדי עליה מאי ושאפי ליה שהכל. תנו רבנן (שם צו:) אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהן שהכל, אחרים אומרים שמרים שיש בהן טעם יין מברך עליהן בורא פרי הגפן, רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו אין הלכה כאחרים. (ב"מ ס.) באמת ביין התירו לערב קשה ברך, אמר ר' אלעזר עדה אמרה כל באמת הלכה היא. בנת אסא שהכל, דלא נטעי אינשי אסא אדעתא דבנת אסא. שהרנג וכנגר בורא פרי האדמה, עקר פרחא בורא פרי האדמה.
<h2>דף לט.</h2>
וגורגלידי דליפתא בין רברבי בין זוטרי, כדמבשלין בורא פרי האדמה, בחיותיהו שהכל, דלאו דרכיהו דאינשי למיכל להו בחיותיהו, והאי דמפרכיין להו טפי כי היכי דנמתק טעמיהו.
תבשילא בין דסילקא ובין דליפתא בורא פרי האדמה, והוא דמפשין בדליפתא קמחא אדעתא לאידבוקי בעלמא.
ופת צנומה בקערה בדליכא ריפתא מברך עליה המוציא, ואי איכא ריפתא צריך שתכלה ברכה עם הפת. דוקא צנומה בקערה דכיון דשאדי רותחין עלה הוה ליה כלי שני, אבל רמא פת בקדירה הוה ליה כלי ראשון כיון דמבשלא אף על גב דאיתיה בעינא, נפקא ליה מתורת לחם ומברכינן עלה בורא מיני מזונות, דקתני גבי מצה (פסחים מא.) יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח דברי רבי מאיר, ר' יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל ואע"פ שלא נימוח, והלכה כרבי יוסי.
<h2>דף מ.</h2>
אמר רב טול ברוך טול ברוך אין צריך לברך, הבא מלח הבא ליפתן צריך לברך, ורבי יוחנן אמר הבא מלח הבא ליפתן אין צריך לברך, גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך, ורב ששת אמר אפילו גביל לתורי אין צריך לברך, וכולה דיעבד.
ולא מיבעא ליה למשרא המוציא עד דמיתו קמיה מלח או ליפתן, ואי לחמא דאצרי הוא לא צריך ליפתן ושארי לאלתר אף על גב דלא אייתו לקמיה מלח או ליפתן, דאמר רבה בר שמואל משום ר' חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או ליפתן לפני כל אחד ואחד דלא לישתעי ביני וביני. רבה בר שמואל איקלע לבי ריש גלותא קריבו ליה ריפתא שרא לאלתר, אמרי ליה הדר ביה מר משמעתיה, אמר להו לית דין צריך בשש.
וכל מינא ומינא מיחייבינן לברוכי עליה ברכתא דדמיא ליה (ברכ' מ. סוכה מו.) דכתב (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו, אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו אף כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו.
וכל אילן דנתרין טרפיה בסיתוא ופיישין גואזי והדר מפיק טרפיה מיגואזיה, אילן מיקרי ומברכינן אפירי בורא פרי העץ. וכל אילן דבאלי לגמרי טרפיה ועציו והדר פארי משרשין דיליה כגון מוזי, וכיסאני לישנא דרבנן דמיקרו שאהדנג, ואינון קינבדים ושושמי הני בורא פרי האדמה משום דמשרשין פארי. ואיכא דאמרי מוזי שהכל נהיה בדברו ממה נפשך, אי עץ הוא הא תאני ליה גבי ערלה, ואי ירק הוא הא תאני ליה גבי כלאים, הילכך שהכל מברכינן עליה, ושושמי וכיסאני משום דיבישין אילניהון לגמרי בורא פרי האדמה. והשתא דאמרת כל אילן דפארי משרשין דיליה לאו אילן הוא הרי צלף דיבש לגמרי ופארי משרשיו ותניא (שם לו.) על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה על האובינות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ, אמרי אין צלף איכסא ומספקא להו לבית שמאי, דתניא צלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם אלמא מין ירק הוא, ובית הילל אומרים אין כלאים בכרם אלמא מין אילן הוא, ואלו אלו מודים שחייב בערלה אלמא מין אילן הוא, והא שמעינן להו לבית שמאי דאמרי צלף מין ירק הוא, אלמא בית שמאי מספקא להו אי ירק הוא אי אילן הוא ומחמרין ביה חומרי ירק וחומרי אילן, ודילמא ההוא דמספקא להו לבית שמאי משום דאיכא אינשי דאכלין ליה בירקי, דאמר רב נחמן בר יצחק (שם לו.) צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא, אלא צלף פארי מעצו ופארי משרשיו, ומשום הכין דמספק דדאמי לירק ודאמי לאילן.
[סכר] (שכר), קנה דיליה ודאי עץ הוא וכי נטעי ליה אינשי נמי אדעתא [דסכר] (דשכר) נטעי ליה ומברכינן עליה בורא פרי העץ ועל [סכר] (שכר) נמי בורא פרי העץ. ואית רבנן דאמרי [סכר] (שכר) וקניא [דסכר] (דשכר) בורא פרי האדמה, ולאו משום דסבירא להו דקנה לאו עץ הוא אלא הכין סבירא להון אע"ג דעץ הוא כיון דלאו פירא קא מפיק ולאו פיריה קא אכלינן לא מתאמר לן בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה מידי דהוה אשותא דפרחא.
שושמי, בחיותיהו בורא פרי האדמה, טחונין שהכל, על משחיהון וכוספיהון בורא פרי האדמה, אמגוזי ולוזי ובוטמי בורא פרי העץ לבסוף בורא נפשות רבות, על כוספיהון בורא פרי האדמה.
ועל מיני אילנות דלא פרישין בפסוק (דברים ח, ח) ארץ חטה כגון שיסקי וחבושי וחאחי, בתחילה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות. והני צנובר פירא דארוזא נינהו, בורא פרי העץ, ואהיני דשכר וקריאתא ודסוחרין ודטובניא דקרו להו גיסואן ואהיני שליקי בתחילה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות רבות, מידי דהוה אחבושי ושאר פירי, ואע"ג דדבש כתיב בהו הני לא מטו לכלל דבש, דתניא (עירובין כח:) פגי ביתוני ואהיני דטובניא חייבין במעשר אלמא פירא נינהו.
עינבי ותאיני יבישתא ואהיני שליקי, עינבי ותאיני קדמי ברישא משום דלא אשתנו, ואהיני אישתנו על ידי האור, ועינבי ותאיני יבישתא מברכינן עליהו על העץ אבל אהיני שליקי לא.
והיכא דקדים ובריך על פרי האדמה (לא) מיפטר פרי העץ כדתנן ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה [יצא], ודוקא דנקיט עינבי בידיה ואישתלי ובריך בורא פרי האדמה, אבל ברוכי על פרי האדמה לא מיפטרין דעץ אלא בעי מעין ברכותיו.
<h2>דף מ:</h2>
תנו רבנן על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה וחיה ועופות ודגים אומר שהכל נהיה בדברו. על היין שהקרים ועל הפת שעיפשה ועל תבשיל שעברה צורתו ועל החלב ועל הגבינה ועל הביצים ועל החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי ועל המלח ועל הזמית ועל כמיהין ופטריות אומר שהכל, ונובלות דקא תני הכא בושלי כומרא, זמית מיא דכמכא, אהיני מרירי ולא כלום וכל ולא כלום בברכות שהכל. אמגוזי ושיגדי ובוטמי בשילי בורא פרי האדמה.
<h2>דף מא.</h2>
והיכא דאייתו לקמיה מיני מגדי מן שבעת המינין ארץ חטה ושערה כל דקדים בפסוקא קדים לברוכי עליה דאמר רב יוסף וכן תני ר' יצחק כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה ארץ חטה ושעורה. והיכא דכלם לאו משבעת המינין נינהו אי ברכותיהן שוות או בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה מברך על חביב שבהן ומיפטרין כולהון, ואי אין ברכותיהן שוות מברכין ברישא בורא פרי העץ והדר בורא פרי האדמה. והיכא דאייתו פרי העץ ממין שבעה וממין אחר דברכותיהן שוות וחד מנהון עיקר וחד מנהון טפל מברך על העיקר ופוטר את הטפילה, דתניא ר' יהודה אומר אם מחמת צנון בא זית מברך על הצנון ופוטר את הזית. היכא דתרויהו כהדדי נינהו מאי, אזית מברך דהוה ליה משבעת המינין וחשיב טפי או דילמא על אתרוג מברך דחביב ליה טפי, פליגי בה רבי יהודה ורבנן דתנן ר' יהודה אומר היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה אומר אם יש בהן ממין שבעה מברך עליה, וחכמים אומרים מברך על אי זה מהן שירצה, רבי יהודה סבר חשוב עדיף והילכך מברך על הזית, ורבנן סברי חביב עדיף, ומברך על אתרוג. ואמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות דרבי יהודה סבר חשוב עדיף ורבנן סברי חביב עדיף אבל אין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה, מיתיבי היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית ר' יהודה אומר מברך על הזית שהזית ממין שבעה. והלכה כר' יהודה דאמר רב יוסף וכן תני ר' יצחק כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה. וכי קאמרינן כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה אלמא חטה עדיפא ועלה מברכים ברישא, ה"מ דווקא דעבידא חביצא או אברושג או מינין אחרים דשוייה מיני מזונות דאשבחא ועלייהי מברכין ברישא, אבל אייתי כיסאני ועינבי, על עינבי מברך ברישא דאחשבינהו קרא ובתר כן על כיסאני בורא פרי האדמה. ובמקום דאיכא בורא פרי האדמה ובורא פרי העץ בורא פרי העץ קודם, וכן פרי האדמה ושהכל פרי האדמה קודם.
<h2>דף מא:</h2>
והיכא דאייתו לקמיה תמרי ורימני אע"ג דרימני קדימי בפסוקא מברך על תמרי ברישא, דרב חסדא ורב המנונא הוו [יתבי בסעודתא] אייתו לקמייהו תמרי ורימוני, שקל רב חסדא בריך אתמרי ברישא, א"ל לא סבר לה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא ר' יצחק כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה, א"ל זה שני לארץ וזה חמישי לארץ, א"ל מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך.
והיכא דאייתו לקמיה ריפתא ומיני מיכלא אחריני כל מידי דדרכיה למיכלא בריפתא בתוך הסעודה, כי שארי המוציא פטרא להון ריפתא לכל מיני דמתאכלין בריפתא מברכתא ולא צריך לברוכי עליהו, דתאני רבי חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקין. ואמר רב פפא הלכתא דברים הבאין מחמת הסעודה בתוך הסעודה, כגון בישרא וכוארי וכל מיני בישולי דדרכייהו למיכל בהו ריפתא וירקי ובוציני, אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. דברים הבאין שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון חביצא ודיסא טעונין ברכה לפניהם ואין טעונין ברכה לאחריהם. דברים הבאין לאחר סעודה ונאכלין לאחר סעודה כגון תמרי ורמוני ושאר מגדי, ואיתינון וקא אכיל להון בתוך סעודה, טעונין ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם. חביצא דקאכיל ליה בתוך הסעודה מאי טעמא לא צריך ברכה אחריו דכיון דמין מזון הוא מיפטר בברכת המזון, אבל תמרי ורמוני ושאר מגדי, דלאו מין מזון הוא לא מיפטרי בברכת המזון.
<h2>דף מב.</h2>
רב הונא אכל תלת עשר ריפי בר תלתא תלתא לקבא ולא בריך דבעא למשבע וברוכי כדאוריתא (דברים ח, י) ואכלת ושבעת משום דכזית וכביצה אסמכתא דרבנן היא. ומר רב הונא אלוף הוה פליג אמר דאוריתא שביעת גרון ודרב הונא לא ידעינן מאי קאמרי'.
והני פיספג וגושקנג אי לאקראי בעלמא קאכיל להון אי נמי לקינוח סעודה, הוה להו כפת הבאה בכיסנין ומברך עליה בורא מיני מזונות, ואי קבע סעודתיה עלוהי המוציא לחם מן הארץ.
והיכא דכרך ריפתא וסליקו תכא מקמיה ועדאן לא מברך להו ברכת המזון וקריבו ליה מידי למיכל, אסיר ליה למיכל מיניה, דרב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב נתן, בתר דגמור סעודתיהו אייתו להו מידי, שקל רב פפא אכל, אמרו ליה לא סבר לה מר להא דתניא גבי תענית יחיד עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי, ר' אלעזר ברבי שמעון אומר עד קרית הגבר, ואמר רבה לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל, אלמא כיון דגמרא ליה סעודתיה איתסר ליה באכילה הכא נמי כיון דגמרא לה סעודתין איתסר לן באכילה, אמר להו סילק איתמר. והני מילי דלא סמכי אפתורא, אבל היכא דסמכי אפתורא דבעל הבית וקא משדר להו מנות לכל חד וחד, אף על גב דסליקו תכא מקמייהו הדר אכלי, דרבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא, בתר דסליקו תכא מקמיהו שדר להו ריש גלותא מידי אחרינא, יתיב רבא וקאכיל, אמר ליה רבי זירא לא סבר לה מר סילק אסור לוכל, אמר ליה אנן אתכא דבי ריש גלותא קא סמכינן. והני מילי היכא דלאו משו מים אחרונים אבל משו להו מים אחרונים אסיר להו למיכל עד דמברכין, דאמר רב אשי הרגיל בשמן שמן מעכבו, ואמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרינן משחא מעכב לן, ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות וכו', ואף על גב דאיכא מישחא אינהו איתסר להו למיכל ומשחא לא מעכיב להו. ואי בעי למישתי או למיטעם מידי בתר דמשי ידיה מברך ושאתי והדר מברך ברכת המזון.
והיכא דאכלו וגמרו סעודתיהו וסליקו תכא ומשו להו מים אחרונים אסיר להו למיכל מידי עד דמברכין ברכת המזון, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב (כאן וירושלמי פ"א) שלש תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה דכתב (ויקרא א, ד) וסמך ושחט, תכף לגאולה תפלה שנאמר (תהלים יט, טו) ה' צורי וגואלי וכתיב (שם כ, ב) יענך ה' ביום צרה, תכף לנטילת ידים ברכה שנאמר (שם קלד, ב) שאו ידיהם קדש וברכו את ה'. [פסק] ואי בעי למשתא מיא או למטעם מידי בתר דמאשי ידיה, מברך ושתי והדר מברך ברכת המזון. וכיון דאמרי הבו ליבריך אתסר ליה חמרא עד בתר ברכת המזון.
<h2>דף מב:</h2>
קיימא לן המברך צריך שיטעום, מגמרא דבכל מערבין דאמרינן (עירובין מ:) מהו לומר זמן בראש השנה ויום הכיפורים, ופשטינן תן חלק לשבעה וגם לשמונה אילו שבעת ימי הפסח וגם לשמונה אילו שמונת ימי החג כשהוא אומר וגם לרבות עצרת וראש השנה ויום הכיפורים, ואמרינן תינח ראש השנה דאמר זמן על כוס דקדוש ושתי ליה, ביום הכיפורים מאי איכא למימר, אי מברך עליה ומנח ליה, המברך צריך שיטעום, ואי דטעים ליה, כיון דקדשיה ליום הכיפורים קבליה עליה ואסיר ליה למיטעם, ואי דיהיב ליה לינוקא לית הילכתא כרב אחא בר יעקב דילמא אתי ינוקא למיסרך ואמר הוה מקדשינן ביום הכיפורים, טעמא דדילמא אתי למיסרך, הא לאו הכי הוה יהבינא ליה לינוקא, ואע"ג דמאן דקא מברך לא טעם מידי, ש"מ כל היכא דטעמין ליה אחריני כמה דטעים מברך דמי.
בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון מקמי ברכת המזון, אבל כוס ברכת המזון בעי ברכה. ברך על היין שבתוך המזון לא פטר יין שלאחר המזון, משום דזה לשרות וזה לשתות. אמר רבה בר מארי א"ר יהושע בן לוי לא שנו אלא בשבתות ובימים טובים ובשעת הקזת דם ובשעת יציאתו מבית המרחץ הואיל ואדם קובע סעודתו על היין, אבל בשאר ימות השנה דלא קבע על חמרא מברך וחוזר ומברך. רבה בר מרי איקלע לבי רבה בריך על כסא קמא ועל כסא דברכתא א"ל יישר וכן א"ר יהושע בן לוי. רבי יצחק בר יוסף איקלע לבי אביי בריך על כל כסא וכסא, א"ל מתניתא במאי מוקים לה מר, א"ל נמלך אנא כל כסא דעתאי למיקם.
והיכא דאיתיבו ואימליך אמלוכי וכל חד מנהון איקרי אכל אומצא לא מיחייבין בברכת זימון. ודאי קבעו סעודתיהו מזמנין, דתנן היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו, הסבו אחד מברך לכלן, ואפילו הוה קא מסגו באורחא ואמרי ניזול נכרוך ריפתא בדוך פלן, אע"ג דכי מטו התם כל איניש ואיניש מברך לחודיה, איקבעו להו בזימון. דתניא (שם מב:) עשרה שמהלכין בדרך אע"פ שכולם אוכלים מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו, ישבו אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו אחד מברך לכולן, קתני ישבו אע"ג דלא הסבו, אמר רב נחמן בר יצחק כגון דאמרי ניזיל ניכרוך ריפתא בדוך פלן. כי נח נפשיה דרב הוה קא הדרי רבנן מבתריה אמרי ניזיל ניכרוך ריפתא אנהר אנק, כי מטו התם יתבי וקא מיבעיא להו הסבו דוקא אבל ישבו לא, או דילמא כיון דאמרי ניזול ניכול ריפתא בדוך פלן הויא קביעותא, קם רב אדא בר אהבה אהדריה לקרעיה לאחוריה וקרע קירעא אחרינא אמרי נח נפשיה דרב אפילו ברכת מזוני לא גמירנא. קם ההוא סבא רמא להו מתניתין אבריתא ושני להו דאמרי ניזיל ניכול נהמא בדוך פלן הויא קביעותא, אלמא כי אמרי ניזיל ניכרוך ריפתא בדוך פלן כי הסבו דמי ומזמנין.
<h2>דף מג.</h2>
וכד קבעי סעודתא כי האי גוונא חד שארי המוציא לכולהון וחד מברך לכולהון אמזון, ואי לא קבעי סעודתיהו כל חד וחד מברך לנפשיה, דתנו רבנן כיצד סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלים ועל גבי קתדראות עד שיכנסו כולן, הביאו להם מים אף על פי שנטל כל אחד ואחד ידו אחת חוזר ונוטל שתי ידיו, הביאו להם יין אעפ"י שכל אחד ואחד בירך לעצמו על כוס ראשון אחד מברך לכולן.
וכל מיני דעץ מברכינן עליה בורא עצי בשמים חוץ ממושק הואיל ומין חיה הוא מברכין עליו בורא מיני בשמים. ומותבינן אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר ועל ההדס שבכל מקום, ומפרקינן הדס וכל דדאמי ליה. נרקים היינו חבצלת השרון, אמר רב משרשיא (שם מג:) האי נרקים דגינוניאתא מברכינן עליה בורא עצי בשמים, דדברא בורא עשבי בשמים. אמר רב ששת הני סיגלי בורא עשבי בשמים. אמר רב גידל אמר רב האי סימלק בורא עצי בשמים, וסימלק היינו יסמין. ורדא בורא עצי בשמים. סוסאן בורא עצי בשמים והיינו שושנת העמקים. חיני רטיבא בורא עצי בשמים והיינו אשכל הכפר. שאה איספרס בורא עצי בשמים. אמר רב חננאל אמר רב הני חלפי ימא מברכינן עליהו בורא עצי בשמים, אמר רב זוטרא מאי קראה (יהושע ב, ו) והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ דאיכא פשתן דאיקרי עץ וחליש ורכיך כוותיהו אינהו נמי עץ נינהו. והיכא דאייתו לקמיה תלתא מיני, עצי בשמים ומיני בשמים ועשבי בשמים צריך לברוכי על כל חד וחד, דכיון דאין ברכותיהן שוות לא פטרי הדדי, מידי דהוה אפירות. והיכא דיתבי במסבה ואייתו לקמיה ריחא או בוסמאני לא מברך על מגמר עד דסליק קוטריה, דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה מאימתי מברכין על הריח, משתעלה תמרתו.
ומשחא דכבשין ביה ריחני דמתברך עליהון בורא עצי בשמים על משחא נמי בורא עצי בשמים, והיכא דמבסמין שושמי בריחני וטחנין להון בורא עצי בשמים, דאמר רב אדא בר אהבה האי כשרתא מברכינן עלה בורא עצי בשמים אבל משחא כבישא לא, ורב כהנא אמרי אפילו מישחא כבישא אבל מישחא טחינא לא, נהרדעי אמרי אפילו משחא טחינא והלכה כנהרדעי. משחא דאפרסמא בורא שמן ערב ומאי שנא מכל משחי בשמי, הנך מעצר עצרי להו וריחא דהאי מאילנא נפיק.
<h2>דף מג:</h2>
והכין אמר מר רב אחא מדקא אמרינן גבי חילפי ימא דמספקא לן אי ממין אילן הוא דמברכינן עליהו בורא עצי בשמים או לא ומשום דאיקרי פשתן עץ ואינהו דאמו לפשתן מברכינן עליהו בורא עצי בשמים, ותניא נמי גבי כלאים (תוספתא פ"ג הי"ג וירושלמי פ"ה) כל שתחילת בריתו מוציא עלין ירק הוא תחילת בריתו מוציא עץ אילן הוא, ובצלף פליגי בית שמאי ובית הילל דפארי מעליו ופארי מעצו כדמפרש. ומר רב שמואל לא מברך בורא עצי בשמים אלא על הדס בלבד.
אמר מר זוטרא האי מאן דמרח באתרוגא או בחבושא לימא ברוך אשר נתן ריח טוב בפירות, כד אכיל ליה בורא פרי העץ, לבסוף בורא נפשות רבות.
אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן לדברא וחאזי אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות להתנאות בהן בני אדם.
ואסיר לאיתהנויי מן ריחי ובושמאני בלא ברכה, דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח, שנאמר (תהלים קנ, ו) כל הנשמה תהלל יה איזה הוא דבר שהנשמה נהנת ממנו והגוף אין נהנת ממנו, הוי אומר זה הריח.
והיכא דהוו יתבי ואייתו לקמייהו משחא כבישא או מישחא טחינא ואסא בהדי הדדי דתרוייהו בורא עצי בשמים ומברך עילויה, הי מיניהו מברך ופטר ליה לחבריה, על אסא מברך הואיל ואיתיה לבושם בעיניה לאפוקי משחא דליתיה בעיניה, או דילמא על משחא מברך דאית ביה תרתי אית ביה מישייפיה מישף ואית ביה ריחא לאורוחי ביה ואתחשובי איתחשיב ליה ריחא, מיפלג פליגי בית שמאי ובית הילל ומכרע רבן גמליאל כבית שמאי, דתנו רבנן הביאו לפניו שמן והדס בית שמאי אומרים מברך על השמן ופוטר את ההדס, ובית הילל אומרים מברך על ההדס ופוטר את השמן, אמר רבן גמליאל אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו. הלכה כבית שמאי או הלכה כבית הילל, דקיימא לן בית שמאי ובית הילל הלכה כבית הילל, או דילמא הלכה כבית שמאי דקא מכרע רבן גמליאל כותיה, דאמר מר כל מקום שאתה מוצא שנים חולקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע, ת"ש דרב פפא איקלע לבי רב חיננא בריה דרב איקא אייתו לקמיה שמן והדס שקל רב פפא ובריך אהדס, אמר ליה לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע, אמר ליה הכי אמר רבא הלכה כבית הילל, וכן הלכה.
תנו רבנן הביאו לפניהם שמן ויין, בית שמאי אומרים אוחז שמן בימינו ויין בשמאלו ומברך על השמן וחוזר ומברך על היין, ובית הילל אומרים אוחז יין בימינו ושמן בשמאלו ומברך על היין וחוזר ומברך על השמן וטחו בראש השמש, ואם שמש תלמיד חכם טחו בכותל, מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם שיצא כשהוא מבושם לשוק, והלכה כבית הילל.
<h2>דף מד.</h2>
אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי חנינא כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת. אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי כל שהוא משבעת המינין כגון חטה ושעורה וגפן ותאינה ורימון זית ותמרים בתחלה מברך מה שהוא או בורא מיני מזונות או בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. וחיטי ושערי דאמרינן דוקא דעבידן מידי דמשבח להון כגון דייסא וחביצא וחושלא אבל כיסאני כיון דתחילתן בורא פרי האדמה סופן בורא נפשות רבות דקתני (ברכות לז. ע"ש) אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.
א"ל אביי לרב דימי מאי ברכה אחת מעין שלש, א"ל על חמשת המינין על חביצא ודייסא וחושלא אומר על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת את אבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולהודות לך עליה רחם על עמך ועל עירך ועל היכלך ועל מקדשך ובנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה בכבוד ב"א ה' על המחיה ועל הכלכלה. ומר רב פיאס הכין הוה חתים על הארץ ועל המחיה וכן הלכה אית דאמרי על הארץ ועל מיני מזונות. וכד אכיל פירות גפן תאינה ורמון זית ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וחתים על הארץ ועל הפירות. וכד שתי חמרא מברך על הגפן ועל פרי הגפן וחתים על הארץ ועל פרי הגפן.
<h2>דף מד:</h2>
וכל מידי דתחילתו בורא פרי האדמה או שהכל, אחריו בורא נפשות, דא"ר יצחק בר אבודימי משום רבי על הביעה ועל הקופרא דהוא בשר, בתחילה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות, אבל ירקא לא צריך ברכה לאחריו, ור' יצחק אמר אפילו ירקא צריך ברכה לאחריו, אבל מיא לא צריכי ברכה לאחריהן, ורב פפא אמר אפילו מיא, הילכך כולהו צריכי, דאמר רב אשי אנא כי מדכרנא עבידנא ככולהו, ומותבינן כל הטעון ברכה לאחריו טעון לפניו ויש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו, ומדחינן, לרב יצחק בר אבודימי לאפוקי ירקא, לרבי יצחק לאפוקי מיא, לרב פפא למעוטי מצוות דלא צריך ברכה לאחריהן. ולבני מערבא דמברכין בתר דאסלקי תפילייהו ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו לשמר חוקיו בריתא למעוטי מאי, למעוטי ריחני דלא צריכי ברכה לאחריהן. והא דתניא (ל"ז:) כל שאינו לא משבעת המינין ולא ממין דגן כגון פת אורז ופת דוחן ר"ג אומר שלש ברכות וחכמים אומרים לא כלום, מאי ולא כלום, מברכה אחת מעין שלש, אבל בורא נפשות רבות צריך.
השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו. לצמאו למעוטי מאי, אמר רב אידי בר אבין למעוטי היכא דחנקתיה אומצא דלא צריך לברוכי, ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן. א"ל רבא בר רב חנן לאביי הלכתא מאי, א"ל פוק חזי מה עמא דבר. ומאן דשאתי מיא אפילו תרי תלתא זמני בסעודתיה לא צריך לברוכי על כל זמנא וזמנא, וכן חמרא ושיכרא ומשחא כד מברך זמנא קמיתא מכאן ואילך לא צריך לברוכי, ועל כוס של ברכה צריך לברוכי.
<h2>דף מה.</h2>
שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן, בי תלתא דכרכין ריפתא מיחייבין לברוכי ברכת זימון. מנלן דעד דהוו תלתא, א"ר אסי דאמר קרא (תהלים לד, ד) גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו וקא גמרינן מינה דבעי מפתח גדול ברישא ומיענא אינון בתריה, גדלו לה' תרין ואנא בהדייכו הא תלתא דכתיב אתי ונרוממה שמו יחדיו. ומאי אמר איהו ומאי עני בתריה, כדתנן (ברכות מט:) כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך. ודווקא דאכלי מידי דהיתירא דחזי להו לאכילה אבל אכלו טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן, ומאן דמזמין קאי באיסורא דתניא (סנהדרין ו:) רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה היאך זה מברך, אין זה מברך אלא מנאץ, שנאמר (תהלים י, ג) ובוצע ברך נאץ ה', דקא עביד פשרה במצותיה דקב"ה, דקאמר גזל שרי ומיתבעי לאפרושי מיניה חלה, והויא לה מצוה הבאה בעבירה וכל מצוה הבאה בעבירה רחמנא שנייה. א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי (סוכה ל.) מאי דכתיב (ישעיה סא, ח) כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה, משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס אמר לעבדיו תנו מכס למוכסים, אמרו לו והלא כל המכס כולו שלך הוא, אמר להם ממני ילמדו הכל ואל יבריחו עצמן מן המכס, כך אמר הקב"ה ממני ילמדו בני ויתרחקו מן הגזל.
ואילו בתרי דאכלו עם הדדי חיובי לא מיחייבין לאזמוני ואי ניחא להו לאזמוני לא שבקינן להו, דאיתמר שנים שאכלו רב ורבי יוחנן חד אמר אם רצו לזמן מזמנין וחד אמר אם רצו לזמן אין מזמנין, ולא מפרש מאן מן רבנן אמר מזמנין, ומותבינן תיובתא למ"ד מזמנין ולמ"ד אין מזמנין ותרצינן ודחינן אלא מדאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שנים שאכלו אחד מהן יוצא בברכת חבירו, והוינן בה מאי קמ"ל שמע ולא ענה יצא ועד השתא לא שמעינן והתנן כיצד מזמנין וקיימא לן דהשומע כעונה, ואמר רבי זירא לומר שאין ברכת זימון ביניהם, שמעינן מינה דאם רצו לזמן אין מזמנין רבי יוחנן הוא דאמר, ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, הילכך בתרי דכריכין ריפתא מצוה לאיפלוגי וברוכי חד חד לחודיה, והני מילי דגמירי תרויהו סדר ברכות כהלכה אבל חד גמיר ודייק וחד לא גמיר מברך ההוא דגמיר ודייק ואידך מכוין דעתיה ושמע ונפיק ידי חובתיה, דאמר אביי (מה:) נקיטינן שנים שאכלו מצוה לחלק, תניא נמי הכי שנים שאכלו מצוה לחלק, במה דברים אמורים בששניהם סופרים אבל היה אחד סופר ואחד בור מברך סופר ובור יוצא.
<h2>דף מה:</h2>
והיכא דאכלו בתלתא ומן קמי דליברכו נפק חד מיניהו לשוקא קארו ליה פלניא פלניא ומזמנין עילויה, דאמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קורין לו ומזמנין עליו דמן כדשארו המוציא אקבעו להו בחובה, אמר אביי והוא דקרו ליה ועאני ושמעי קליה. אמר מר זוטרא לא אמרן אלא בתלתא דלא צריכי לאפוקי שם, אבל בי עשרה דבעי למימר נברך אלהינו אף על גב דקארו ליה ועני לא מזמנין עליה עד דאתי לגביהו. מתקיף לה אביי אדרבה איפכא מסתברא שנים אין נראין כשלשה תשעה נראין כעשרה, ואפילו הכי הלכה כמר זוטרא משום (משלי יד, כח) ברוב עם הדרת מלך. [פסק] וכלה בשבעה יומי דהלולא ואיתתא בשבעה נקיי וביומא דמהלא כדמברכין ברכת מילה, אף על גב דלא טביל להו שרי להו למישתי כוס של ברכה. וכוס של ברכת המזון מברך עליה בורא פרי הגפן ולא צריך לברוכי בתריה ברכה אחת מעין שלש. ומאן דלא גמיר ברכת המזון בלשון הקודש מברך בכל לשון, דתנן (סוטה לב.) ואילו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר קרית שמע ותפלה וברכת המזון.
והיכא דקא בעי חד מינהון למיפק, פסקין סעודתיהו ומזמנין עליה וגמר איהו ברכה כלה ונפיק וחוזרין הם ואוכלים וגומרין סעודתן ומברכין תרויהו סדר ברכה כהלכה. והא מילתא לפנים משורת הדין היא. אבל גמר סעודה דתרין מינהון ובעו למיקם, דינא הוא דפסיק חד לתרין, דאמר רבא הא מילתא אמרי ואיתמר במערבא משמיה דרבי זירא כוותי אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד, איני והא רב פפא אפסיק ליה הוא ואחר לאבא מר בריה, רב פפא לאחשובי לבריה הוא דבעא ולפנים משורת הדין הוא דעבד.
שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין לחלק. יהודה מר בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדיפתא כריכו ריפתא בהדי הדדי, לא הוה בהו חד דמיפלג מחבריה, אמרי כי תנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן הני מילי היכא דאיכא גדול אבל הכא חילוק ברכות עדיף, בריכו חד חד לחודיה, אתו לקמיה דמרימר אמר להו ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם, ואם תאמרו נחזור ונזמן, אין זימון למפרע.
בא ומצאן כשהן מברכין מהו עונה אחריהן, רב זביד אמר ברוך ה' המבורך, רב פפא אמר אמן, ולא פליגי, הא דאשכחינהו דקא אמרי נברך שאכלנו אמר איהו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד, אי דאשכחינון דקאמרי ברוך ולא שמע נברך אמר איהו נמי בהדיהו אמן, ואי הוו בי עשרה ולעיל ואשכחינון דקא אמרי נברך אלקינו אמר בהדיהו ברוך אלקינו ומברך שמו תמיד לעולם ועד.
ובשתי ברכות קמייתא לא מתבעי ליה למיעני אמן בתר נפשיה אבל בבונה ירושלים עאני בלחישא, דתני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה, לא קשיא הא בשאר ברכות הא בבונה ירושלים. אביי עאני אמן בקלא כי היכי דלידעו פועלים דהטוב והמטיב לאו דאוריתא וליקומו לעיבידתיהו, רב אשי עאני ליה בלחישא כי היכי דלא ניזלזלו בה. [פסק] ודאי מאן דשרי המוציא או דמברך על מצות כגון לולב ושופר או דמברך על פירות ברכה דמקמי אכילה ועאני אמן בתר נפשיה קא עביד דרך בורים, דתנו רבנן המברך על הפירות ועל המצות ועונה אמן אחר עצמו הרי זה בורות. אקשו ליה רבנן למר רב יהודאי גאון, הרי בונה ירושלם, אמר להו התם הכירא לפועלין דקא עבדינן, תינח לאביי דעאני לה בקלא לרב אשי דעאני ליה בלחישא מאי איכא למימר, שאני דמקמי אכילה מדבתר אכילה, דבתר אכילה כיון דעדבתה ליה עיבדתיה לית לן בה, לקמי אכילה כיון דבריך ליה לא מתבעי ליה לאישתעויי עד דטעים וכד עאני אמן דמי כמאן דקמישתעי, והיינו דקא תני דרך בורות דבורים משתעו והדר טעמין.
<h2>דף מו.</h2>
[פסק] ומאן דבעי לאזמוני ברכת זימון וברוכי לחודיה מזמין מן נברך עד הזן, דאיתמר עד היכן ברכת זימון, רב נחמן אמר עד נברך, רב ששת אמר עד הזן, והלכתא כרב ששת. וכד מזמנין מסיימין ברכה כל חד לדעתיה.
ת"ר כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך, חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחבירתה וברכה אחרונה שבקרית שמע, יש מהן פותח בהן בברוך ואין חותם בהן בברוך יש מהן שחותם בהן בברוך ואין פותח בהן בברוך. וצריך לאדכורי שם ומלכות בכל ברכה וברכה, דאמר רב (שם מ:) כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות שמים אינה ברכה, ואע"ג דאמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתניא לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך, רבי יוחנן מתרץ הכי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו. ודווקא ברכת פירות וברכת מצות דצריכן מלכות אבל דתפלה לית בהו מלכות, ודקרית שמע ודברכת המזון ראשונה אית בה מלכות אחרונות לית בה מלכות.
<h2>דף מו:</h2>
בבית האבל פריס גדול ויהיב אומצא דהמוציא לאבל משום (איכה א, יז) פרשה ציון בידיה ואין מנחם לה, ומברך הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שליט בעולמו לעשות בו כרצונו והכל שלו אנחנו עמו ועבדיו ובכל אנו חייבין להודות לו ולברכו, ולוקח במשפט לא נימא דאיתותב רבי אמי דאמר אין מיתה בלא חטא. ובשבת פריס כי דרכיה ומברך כי דרכיה (ירושלמי מו"ק פ"ג) דכתיב (משלי י, כב) ברכת ה' היא תעשיר זו שבת דכתיב (בראשית ב, ג) ויברך אלהים, ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות שנאמר (שמואל ב, יט, ג) נעצב המלך על בנו.
להיכן חוזר המברך ברכת הזימון, רב זביד משמיה דאביי אמר חוזר לראש, רבנן אמרי למקום שפסק, והלכתא למקום שפסק.
<h2>דף מז.</h2>
ולית להו למסובין רשותא למטעם מידי עד דטעים ההוא דשארי המוציא ברישא, דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך.
[פסק] ואלתר דמברך לטעום ולא לישתעי, ואפילו בתר ברכה נפשיה לא צריך למענא אלא לאחר דכאלי אמן מפי רוב עונין טעים איהו ברישא. ת"ר (ירושלמי פ"ה) הפורס על שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו והקורא בתורה והמפטיר בנביא והמברך על הפירות והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה לא יענה אמן אחר עצמו ואם ענה הרי זה בור, ותניא אידך הרי זה חכם, אמר רב חסדא מאן דאמר הרי זה בור בעונה אחר כל ברכה וברכה, ומ"ד הרי זה חכם בעונה בבונה ירושלים.
וכל דשמע מן חבריה דקא מברך כל ברכה בין ברכת יין ופירות ובין ברכת המוציא ובין ברכת מצות מחייב איהו למימר אמן, אף על גב דלא קא אכיל ולא עביד הך מצוה. תנו רבנן אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה, ולא יזרק ברכה מפיו. בן עזאי אומר העונה אמן חטופה יתחטפו ימיו, קטופה יתקטפו ימיו, יתומה יהיו בניו יתומים, ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמן יתומה דלא שמעה לברכה ולא ידע מאי הוי.
ובי תרי דכריכו ריפתא וגמור סעודתיהו ואתא איניש אחרינא וקא בעי לאזמוני עמהון, חזינן, אי כדמייתי להון מידי דחביב עליהון מן מאי דאכלו, כגון ארדיא לשמואל וגוזליא לרב, ולא אכלין, לא מצטרף עמהון, אי אכלין לא גמור סעודתיהו ומצטרפי, דרב ושמואל הוו יתבי בסעודתא עאל אתא רב שימי בר חייא קא מסרהיב אכיל, אמר ליה רב מי סברת דמצטרפת בהדן, אנן גמרא לן סעודתין, אמר ליה שמואל אלו מייתי לן ארדיא לי וגוזליא לאבא מי לא אכלינן הלכך כמאן דלא גמרי סעודתיהו דאמי. תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא עאל אתא רב אמרי אתא לן גברא דמברך לן, אמר להו מי סבריתו גדול מברך, עקר שבסעודה מברך, והלכתא גדול מברך ואף על גב דאתא לבסוף.
<h2>דף מז:</h2>
וגר שמל ולא טבל דקאכיל בהדי ישראל לא מזמנין עליה, דקתני והנכרי אין מזמנין עליו, ואמרינן פשיטא דגוי אין מזמנין עליו, לא נצרכה דאפילו מל ולא טבל דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול.
א"ר יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שימנה בעשרה ראשונים. (ברכות ח.) אמר להו רבי יהושע לבריה קדמו אחשכו לבי כנישתא כי היכי דתורכון חיי.
אמר ר' יוחנן קטן פורח מזמנין עליו. היכא דאתחיל ליה לאתויי שתי שערות ועדאן לא אייתי, ההוא קטן פורח, ודוקא דעייל ליה בתלת עשר ויודע למי מברכין. ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו, כי הא דאביי ורבא בר רב חנין כריכו ריפתא קמיה דרבה, אמר להו למאן מברכינן, לרחמנא, והיכא יתיב, אביי נפק לבראי ואחוי לרקיעא, רבא בר רב חנין אחוי לטללא, אמר להו תרויכו גברי רברבי הויתו, מיהו בוצין מקטפיה ידיע.
<h2>דף מח:</h2>
אמר רב חיננא בר יהודה משמיה דרבא הלכתא עלה והסב עמהן אפילו לא אכל עמהון אלא גרוגרת אחת ולא שתה עמהון אלא כוס אחד מצטרף לזמון, ולהוציא רבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן. [פסק] וכד אכיל כזית דגן מפיק ידי חובה מאן דאכלו שיעור דרבנן כוותיה או כזית או כביצה, אבל אינהו אכלי עד שביעה ואיהו אכל כזית לא מפיק כזית שיעורא דאוריתא, אלא מברך מאן דאכל ושבע. תנו רבנן (ר"ה כט:) לא יפרוס אדם לאורחים אלא אם כן אוכל עמהם, אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות, במגילה ובהלל אף על פי שיצא מוציא.
אמר רב נחמן משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שאכלו את המן, יהושע תיקן להם ברכת הארץ בשעה שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, דוד תיקן רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, שלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. הטוב והמטיב ביבנה תקנוה, כנגד מי תקנוה, כנגד הרוגי ביתר, דאמר רב מתנה אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה.
תנו רבנן סדר ברכת המזון כך הוא ברכה ראשונה ברכת הזן. שנייה ברכת הארץ. שלישית בונה ירושלם. רביעית הטוב והמטיב. בשבת ובחדשים וימים טובים מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע, והלכה כחכמים דאמרי אין אומרה אלא בנחמה בלבד ואפילו דיעבד. ומיתבעי ליה לאדכורי ברית ותורה בברכת הארץ דתניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו, נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית, ר' יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה, פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו ניתנה בשלש בריתות וזו ניתנה בשלש עשרה בריתות. ר' אבא אמר (שם מט.) צריך שיאמר בה הודאה תחילה וסוף, והפוחת לא יפחות מאחת וכל הפוחת מאחת הרי זה מגונה. וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ ומושיע ישראל בנחמה הרי זה בור. וכל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלם לא יצא ידי חובתו.
תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן, את ה' אלהיך זו ברכת הזימון, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים וכן הוא אומר (שם ג, כו) ההר הטוב הזה והלבנון, אשר נתן לך זה הטוב והמטיב, אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין, אמרת קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן, ר' אומר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך זו ברכת הזן, אבל זימון לרבי נפקא ליה (תהלים לד, ד) מגדלו לה' אתי, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון, והטוב והמטיב קסבר לאו דאוריתא, אין לי אלא לאחריו לפניו מנין, ת"ל אשר נתן לך משעה שנתן לך חייב אתה לברך. (ברכות מט.) והטוב והמטיב צריך למימר בה מלכינו המלך הטוב, רב פפא אמר צריכה שתי מלכיות בר מדידיה.
<h2>דף מט:</h2>
עד כמה מזמנין, עד כזית, רבי יהודה אומר עד כביצה, דרבי מאיר סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתייה ואכילה בכזית, ורבי יהודה סבר ואכלת ושבעת חדא מילתא היא אכילה שיש בה שביעה, ואיזו זו זו כביצה, ואף על גב דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרב יהודה הכא הלכה כרבי מאיר דקאים רבי יוחנן בשיטתיה, דאמר רבי חייא בר אבא (שם לח:) אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל כזית מליח וברך עליו תחילה וסוף. (שם כ:) דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דר' אסי, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, כתבת בתורתך (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד ואתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך, אמר להם ולא אשא פנים לישראל, כתבתי בתורתי (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת והן מברכין אפילו על כביצה ועל כזית.
<h2>דף נ.</h2>
וכד מזמנין תלתא גדול אומר נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ואי משני מן הדין לישנא בורים נינהו, אבל ברכו שאכלנו לא לימא דאפקה לנפשיה מכלל ואמר שמואל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל. וכד הוו עשרה ואפילו מאה ואפילו אלף אמרי נברך אלהינו שאכלנו משלו, ואף על גב דקא תני במאה אומרין באלף ברבוא אומרין, ההיא רבי יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין, ופליג עליה רבי עקיבה דאמר אחד עשרה ואחד עשר רבוא, אמר רבי עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובים ואחד מועטים אומרים ברכו את ה', והלכה כרבי עקיבה דאמר רבה הלכה כרבי עקיבה. רבינא ורב חמא בר בוזי כרכו ריפתא בי ריש גלותא נפק רב חמא בר בוזי קא מהדר על מאה למימר נברך ה' אלהינו, אמר ליה רבינא לא צריכת הכי אמר רבה הלכה כרבי עקיבה דאמר בעשרה ועשר רבוא לא אמרין אלא נברך אלהינו.
ואילו תלתא דאכלו בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך, אע"ג דתרי אינון הואיל וקבעו בזימון מעיקרא מזמנין אינון עליה ואינון נפקין ידי זימון ואידך דקדים ובריך לא נפיק ידי זימון, מאי טעמא, דזימון והדר ברכה הואי זימון ברכה והדר זימון לא הוי זימון, דאמר רבה תוספאה הני בי תלתא דקבעי סעודתיהו בהדי הדדי וקדים חד מיניהו בריך אינהו נפקי בזימון דיליה ומזמנין עילויה איהו לא נפיק בזימון דילהון דאין זימון למפרע. והיכא דקאכיל לחמא ואיצטריך לאיפנויי ואזל איפני והדר אתא, שארי המוציא ברישא והדר אכיל, ולגבי תפלה אע"ג דצלי ליה רובא דצלותא הדר מצלי מן רישא.
ושתי חבורות דיתבן בחדא דוכתא או בתרין בתי, אי חזו מקצתן הדדי מצטרפין לחדא ואי לא לא מצטרפי ומברכי כל חבורה לחודא, ואי איכא שמש ביניהו דמשמע הני והני, מצטרפין עם הדדי, דתנן שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן, ותנא (שם נ:) אם יש שמש ביניהן שמש מצרפן.
<h2>דף נ:</h2>
אמר רב יהודה שכח והכניס אוכלין לתוך פיו מסלקן לצד אחד ומברך. תני חדא מסלקן ותניא אידך בולען ותניא אידך פולטן, לא קשיא, הא דקתני בולען במשקין, הא דתניא מסלקן באוכלים דמאיסו כי מפיק להו, הא דתניא פולטן באוכלים דלא מאיסי כי פליט להו. ואוכלים דלא מימאסי נמי ליסלקינון לצד אחד דפיו וליבריך ולא ליפלטינון משום דבעי ברוכי מלא פומיה דכתב (תהלים עא, ח) ימלא פי תהלתך.
<h2>דף נא.</h2>
והיכא דאיקרי ואכל לחמא ואשתלי ולא שרא המוציא ולבתר הכי אידכר, הדר שארי המוציא ואכיל, ודוקא דלא גמר סעודתיה דכי הדר שארי המוציא הדר קא אכיל, דבעו מיניה מרב חסדא מי ששכח ואכל ולא ברך מהו שיחזור ויברך, אמר להם מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר. ואי גמר סעודתיה דלא יכיל למיכל לא ליבריך, דאמר רבינא הילכך ואפילו גמר סעודתיה, ולית הלכתא כותיה, דמעיקרא הוה חזי לברוכי המוציא כיון דאכל וגמר אידחי וכל נראה ונדחה שוב אינו נראה. והיכא דאכל ומספקא ליה אי בריך אי לא בריך, אי משבעת המינין אכל דמחייבין ברכה מדאוריתא (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגו' ואכלת ושבעת וברכת, מספיקא הדר מברך, ואי משאר מינין אכל דחיובא דברכה דלהון מדרבנן הוא, מספיקא לא הדר מברך.
איספרגוס ללע"ט יפה לב עינים טחול לרמ"ת קשה ראש מעים תחתוניות.
אמר רבי זירא ואיתימא ר' אבהו עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ חי ומלא עיטור ועיטוף מקבלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו מגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו ומשגרו במתנה לאנשי ביתו. א"ר יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלא מצרים שנאמר (דברים לג, כג) ומלא ברכת ה', רבי יוסי בר' חנינא אמר נוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא שנאמר (שם) ים ודרום ירשה. עיטור, רב יהודה מעטרו בתלמידים, רב חסדא מעטר ליה בנטלי. אמר ר' חנין ובחי, אמר רב ששת ובברכת הארץ. עיטוף, רב פפא מיעטף ויתיב, רב אשי פריס סודרא ארישיה. מקבלו בשתי ידיו, אמר רב חנינא בר פפא דאמר קרא (תהלים קלד, ב) שאו ידכם קודש וברכו את ה'. ואוחזו בימינו, א"ר יוחנן ראשונים שאלו, שמאל מהו שתסייע ימין, אמר רב אשי מילתא דבעו קמאי ולא פשטוה אנן לא נודי בה ולא תסייע שמאל. ומגביהו מן הקרקע, אמר רב אחא בר חיננא (ברכות נא:) (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ונותן עיניו בו, דלא ליסח דעתיה. ומשגרו במתנה לאנשי ביתו, כי היכי דתיתבריך דביתהו. א"ר אסי אין מסיחין על כוס של ברכה. אמר ר' אסי אין מברכין על כוס של פורענות, היכי דמי כוס פורענות, אמר רב נחמן בר יצחק כוס שיני, ואיכא דאמר בהא כיון דמתקן גברא דלא שתי ליה אלא חד שפיר דמי, ואלא היכי דמי כוס פורענות, כדתניא השותה כפלים לא יברך משום שנאמר (עמוד ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל.
<h2>דף נא:</h2>
[פסק] והיכא דאכל כי קא מסגי באורחא אינמי כי קאים, יתיב אדוכתיה ומברך, דאמר ר' אבהו ואמרי לה במתניתא, אכל כשהוא מהלך עומד ומברך, כשהוא עומד יושב ומברך, כשהוא יושב על גבי מטה יושב על גבי קרקע ומברך, והלכתא בכולהי יושב במקומו ומברך.
<h2>דף נב:</h2>
והלכה כבית שמאי דאמרי מותר להשתמש בשמש עם הארץ.
<h2>דף נג.</h2>
ומשחא ובוסמני דאמרינן מברכין עליהו הני מילי היכא דעבידין לריחא, אבל בשמים דעבדין לבית הכסא דלא ליתי ריחא, ומשחא דעביד לעבורי זוהמא, ושמן ובשמים דעבדין קמי מתים ודמסבת גוים, לא מברכינן עליהו, דאמר רב הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי לעבר את הזוהמא אין מברכין עליהו. הנכנס לחנותו של בשם אף על פי שישב שם כל היום כולו אין מברך אלא פעם אחת, נכנס ויצא כמה פעמים מברך על כל פעם ופעם, דבשם נמי לריחא עביד כי היכי דנורחו אינשי וניתו ונזבנו מיניה, ודמתים לאו לריחא עביד, ודמסבת גוים לע"ז דעבדין, ותנן אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים ושל ע"ז.
ומאן דמסגי בין ביממא בין בליליא ומורח ריחא דמגמר בין מן בתי דישראל ובין מן בתי דגוים לא ליבריך, דגוים, משום דסתם מסיבת גוים לע"ז, דישראל, משום דמיעוט נשים מקטרן לכשפים ותו מיעוט דמקטרן לגמר את הכלים, הוה רובא דלא עביד לריחא, וכין דרובא לא עביד לריחא לא מברכינן עליה.
<h2>דף נג:</h2>
מי שאכל ושכח ולא בירך ונפק לאורחא או לשוקא בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך, ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר, והלכה כבית שמאי, ואפילו בית הלל לא קא מיפלגי אלא בשכח אבל במזיד יחזור למקומו ויברך, ומאן דעביד בשכח כבית שמאי תבוא עליו ברכה משום דהלכתין כבית שמאי, דהנהו תרי תלמידי חד עבד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקא וחד עבד במזיד כבית הלל ואכליה אריא. רבה בר בר חנה הוה קא אזיל בשיארתא כרך ריפתא אשתלי ולא בריך, אמר להו עכיבו לי דאנשאי יונה דדהבא, הדר לדוכתיה בריך, אשכח יונה דדהבא.
וכי גמר סעודתיה עד שיעור כמה מעכב ומברך, כדתנן עד מתי הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון במעיו, וכמה הוי עיכול, רבי יוחנן אמר כל זמן שאינו רעב, רבי שמעון בן לקיש אמר כל זמן שהוא צמא מים מחמת אותה אכילה.
בעא מיניה שמואל מרב מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן, א"ל מן הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין והני מילי בלא עידן אפטורי אבל בעידן אפטורי ענינן.
והיכא דקא מסגי על גב הנהר וליכא מנא בהדיה למשקל לממשא ידיה לא לישקול מיא בחדא ידיה ולמשיה לאידך ידא אלא לישכינהו לתרויהו בנהרא דהויא להו הטבלה, דאיבעיא להו (זבחים כא.) כהן מהו שיקדש ידיו במי כיור משום דהאי כיורא אית ליה שלאבא [נמצא בספר ישן בגליון: פי' שלאבא דדים כך שנינו בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור] וכד בעי לקדושי ידיה שקיל מאי דבאלי בשלאבא ואתו מיא לידיה ומשי ידיה ועביד עבודה, והכי קא מיבעיא להו מהו למישך ידיה במי כיור, (שמות ל, יט) ורחצו ממנו אמר רחמנא דאתו מיא משלאבא לידיה אבל מישך ידיה בגויהו לא, או דילמא לא, האי ממנו לאפוקי דאי שקיל מיניה במאנא אי נמי דשקיל בחדא ידיה ומשא אידך, אבל מישך ידיה במי כיור ומיעבד עבודה שפיר דמי. ואמר רב אחאי שמע מינה מדקמיבעיא להו לרבנן הכי שמע מינה פשיטא להו דכי האי גוונא רחיצה מיקריא ולאו טבילותא, ומשום דכתיב ממנו הוא דקא מסתפקא להו, דאי ס"ד לאו רחיצה היא תיפוק לי דבעינא ורחצו וליכא, אלא ש"מ פשיטא להו דכי האי גוונא דרחיצה היא, השתא דאמרת רחיצה היא מאן דבעי מיכל לחמא ואשכח מיא דרמו באגנא או במשיכלא שייך ידיה בגוייהו ושפיר דמי, וכן הלכה.
אבוה דשמואל (חולין קז:) אשכחיה לשמואל בריה דקא בכי, א"ל אמאי קא בכית, דמחיין רבאי, ואמאי מחייך, דאמר לי אמאי לא משית ידך וספת לינוקא, ואמאי לא משית, א"ל הוא אכיל ואנא משינא, אמר אבוה דשמואל לההוא רביה לא מסתך דלא גמרת אלא מימחא נמי מחית לינוקא. והלכתא, אוכל מחמת מאכיל בעי נטילת ידים, מאכיל גופיה לא בעי נטילת ידים. וכל איתתא או גברא דמוכלין לחמא לינוקא, ינוקא צריך למימשא ידיה דזימנין דלא עיילא אומצא ושדי ידיה לפומיה ומעייל ליה, מאן דקא מוכיל להו לא צריך.
ת"ר (יומא ל.) הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס, דבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס, כשהוא נוטל אל יטול מבחוץ אלא נכנס ויושב במקומו ונוטל, והטפיח מחזר על האורח. אמר רב חסדא לא אמרן אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס, מידע ידעי דאנינא דעתיה, אמר רב נחמן אנא אפילו לשתות מידע ידעי דאנינא דעתאי.
וכי אמרינן דפירי לא בעי נטילת ידים הני מילי יבישי, אבל פירי דטיבוליהו במשקין הוא כגון סויקא ושתיתא צריך נטילת ידים, דאמר רבי אלעזר א"ר אושעיא (פסחים קטו.) כל שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים. ולא משינן אלא ממנא דתנן (ידים פ"א מ"ב) בכל הכלים נוטלין לידים ואפילו בכלי גללים בכלי אבנים בכלי אדמה. ואין נוטלין לידים לא בדופנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא יתן לחבירו בחפניו, מאי טעמא, אסמכונון רבנן על מי חטאת א"נ על קידוש ידים ורגלים דמקדש דקא תני (שם) אין ממלאים ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי. אמר רב חייא בר אשי אמר רב (סוטה ד:) מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה. תניא נמי הכי מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים וכו'. [פסק] וכד משי ידיה מיבעי ליה לנגובי שפיר, אמר רבי אבהו (שם) כל האוכל לחם בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר (יחזקאל ד, יג) ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא.
ומבעי ליה לאיניש לממשי ידיה והדר מקבע סעודתיה ואע"ג דקא אכיל חולין, דתנן (חגיגה יח:) נוטלין לידים לחולין ולמעשר. אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיין (חולין קו.) לא אמרו נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה ועוד מצוה, מאי מצוה, אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים, רבא אמר מצוה לשמוע דברי רבי אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים לחולין מן התורה. אמר ליה רבא לרב נחמן מאי משמעא האי בנוגע הזב הוא דכתב, א"ל אי בנוגע בזב כי שטף ידיו במים מי קא טהרן, אלא הכי קאמר הא אחר שלא שטף ידיו במים טמא. ת"ר (עירובין כא:) מעשה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין והיה יהושע הגרסי משמשו, בכל יום ויום היה מכניס לו מים במדה, יום אחד מצאו שומר בית האיסורין אמר לו היום מימיך מרובים שמא לחתור בית האסורין אתה מבקש, שפך חציין והניח חציין, כיון שהגיע אצל רבי עקיבא אמר לו יהושע אי אתה יודע שאני זקן וחיי תלויין בחייך, סח לו כל המאורע אמר לו תן לי מים ליטול ידי, אמר לו לשתות אין מגיעין לרחוץ ידיו מגיעין, אמר לו מה אעשה שחביריי חייבו עליהן מיתה מוטב שאמות מיתת עצמי ואל אעבור על דברי חבירי, אמרו לא טעם כלום עד שהביאו לו מים ונטל ידיו.
[פסק] וכי אמרינן צריך נטילת ידים ואזמוני הני מילי היכא דקא בעי למיכל לחמא, אבל קא בעי מיכל פרי מן שבעת המינין חטה ושעורה וגפן ותאינה אי נמי מחמשת המינין כגון חטין שעורין וכוסמין כד עבידי במעשה קדירה, אף על גב דטעונין ברכה לאחריהן לא בעי נטילת ידים, ובתר דאכיל לא מזמני בתלתא, דאמר רבה בר בר חנא (חולין קו.) הוה קאימנא קמיהו דרבי אמי ורבי אסי ואייתו לקמייהו כלכלה דפירי אכלו ולא משו ידיהו ולא ספו לי ובריכו חד חד לחודיה, שמע מינה תלת, שמע מינה אין נטילת ידים לפירות, ושמע מינה אין זימון לפירות, ושמע מינה שנים שאכלו מצוה לחלק מדלא ספו ליה בהדייהו. אבל ודאי מיטנפן ידיה אפילו לפירות צריך למימשא משום ברכה, דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא (ויקרא כ, ז) והתקדשתם אילו מים ראשונים, והייתם קדושים אילו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן הטוב, אני ה' אלהיכם זו ברכה, (תו"כ שמיני) והייתם לי קדושים כי קדוש אני אמר להם הקב"ה לישראל כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים וכשם שאני טהור כך אתם תהיו טהורים.
אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיין (חולין קה.) מים ראשונים מצוה וטעונין ברכה, אחרונים חובה ואין טעונין ברכה. מיתיבי מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות, מצוה לגבי רשות חובה קארי ליה. וכי מאחר דמים אחרונים חובה אמאי אין טעונין ברכה, חובה נינהו משום סכנה, דאמר רב יהודה בריה דרב חייא (שם קה:) מפני מה אמרו מים אחרונים, מלח סדומית יש ומסמא את העינים, אמר אביי ומשתכחא כקורטא בכורא. (שם קה.) גופא מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות. מים ראשונים ניטלין בין בכלי בין על גבי קרקע, אחרונים אין ניטלין אלא בכלי ואמרי לה אין ניטלין על גבי קרקע, איכא בינייהו קינסא. מים ראשונים ניטלין בין בחמין בין בצונן, אחרונים אין ניטלין אלא בצונן, מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא. (שם קה:) אמצעיים רשות אמר רב נחמן לא שנו אלא שבין תבשיל לתבשיל אבל בין בשר לגבינה חובה, והאי דשרו רבנן גבינה בתר בשר משמעתיה דרב נחמן. ואף על גב דמים אחרונים חובה אין טעונין ברכה.
<h2>דף נד.</h2>
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע, ובכל נפשך ואפילו נוטל את נפשך, על הרעה ברוך דיין אמת ועל הטובה ברוך הטוב והמטיב.
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מנלן דמברכינן אניסא, אמר רבי יוחנן דאמר קרא (שמות יח, י) ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם. אניסא דיחיד איהו הוא דמיחייב לברוכי, על ניסא דרבים כולא עלמא מיחייבי לברוכי. ת"ר הרואה מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל ואבן שישב משה עליה ועשה מלחמה עם עמלק וחומת יריחו שנבלעה על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. הרואה אשתו של לוט אומר ברוך זוכר את הצדיקים.
<h2>דף נד:</h2>
אמר רב יהודה ארבעה צריכין להודות יורדי ימים והולכי מדברות ומי שחלה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האיסורין ויצא. מאי מברכין, אמר רב יהודה ברוך גומל לחייבים טובות כי גמלני כל טוב. אמר אביי וצריך לאודויי באפי בי עשרה שנאמר (תהלים קז, לב) וירוממוהו בקהל עם. רב יהודה חלש על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן חזיוה דאידלי ליה עלמא אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך לן ולא רמאך בעפרא, אמר להו פטרתון מאודויי, והא מיחייב לאודויי באפי בי עשרה, דהוו בי עשרה, והא לא אודי, לא צריכא דעני אמן בתריהו. והלכתא דעאני אמן בתריהו.
<h2>דף נז:</h2>
ת"ר הרואה מקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר ברוך שעקר ע"ז מן המקום הזה וכשם שעקר מן המקום הזה כך יעקור מכל מקומות ישראל וישיב לב עובדיהם לעובדו, ובחוצה לארץ אין צריך לומר וישיב לב עובדיהם לעובדו מפני שרובן גוים, רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בחוצה לארץ צריך לומר כן מפני שעתידין להתגייר שנאמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך כל עמים שפה ברורה וגומר. תנו רבנן הרואה מקום מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. אמר רב המנונא הרואה בבל חייב לברך חמש ברכות, הרואה בבל אומר ברוך שהחריב בבל הרשעה, ביתו של אותו רשע אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע, גוב אריות וכבשן האש אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה, מקום שנעקר ממנו עכו"ם אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מן המקום הזה, מקום שנוטלין ממנו עפר אומר ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים (ישעיהו יד, כג) וטאטאתיה במטאטא השמד.
<h2>דף נח.</h2>
הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, אוכלוסי אומות העולם אומר בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם, תנא אין אוכלוסא פחותה מששים ריבוא. הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחילק מחכמתו ליראיו, חכמי אומות העולם אומר ברוך אשר נתן מחכמתו לבשר ודם. הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחילק מכבודו ליראיו, מלכי אומות העולם אומר ברוך אשר נתן מכבודו לבשר ודם.
<h2>דף נח:</h2>
הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבנן אומר ברוך דיין האמת. הרואה בתי אומות העולם בישובן אומר (משלי טו, כה) בית גאים יסח ה', בחורבנן אומר (תהלים צד, א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. ת"ר הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין וברא אתכם בדין והחיה אתכם בדין והמית אתכם בדין ועתיד להקימכם בדין ויודע מספר כולכם ועתיד להקימכם לעולם הבא ב"א ה' מחיה המתים. הרואה קברי אומות העולם אומר הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה. אמר רבי יהושע בן לוי הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לאחר שנים עשר חדש אומר ברוך מחיה המתים. א"ר יהושע בן לוי הרואה את הבהקנים ממעי אמן אומר ברוך משנה בריות, הרואה את הכושי ואת הגיחור ואת הלוקן ואת הכיפה ואת הננס ואת פתי הראש ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה את הבריות. הרואה את הקיטע ואת החיגר ואת הסומא ואת מוכי שחין ואת הבהקנים שהיו לאחר שיצאו לאויר העולם אומר ברוך דיין האמת. הרואה פיל וקוף וקיפוף אומר ברוך משנה בריות. הרואה בריות טובות ואילנות טובים אומר ברוך שככה לו בעולם.
על הזיקים, מאי זיקים, אמר שמואל האי כוכבא דשביט, אומר ברוך שכחו מלא עולם. על הזוועות, מאי זועות, אמר רב קטינא גוהא. על הרעמים, מאי רעמים, אמר שמואל ענני דסלקן בגלגלי. על הרוחות, מאי רוחות, אמר אביי זעפא, אומר ברוך שכחו מלא עולם. על הברקים, מאי ברקים, ברקי. כדחאזי קשתא אומר ברוך זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. אמר רבי יהושע בן לוי הרואה שמים בטהרה מן העבים אומר ברוך עושה בראשית.
<h2>דף נט:</h2>
תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופתה וכוכבים במסלותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית. רבי יהודה אומר (סנהדרין מב.) הרואה לבנה בחידושה אומר ברוך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם פועלי אמת שפעלתם אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך מחדש חדשים. רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, ובזמן שרואהו לפרקים, וכמה לפרקים, אחד לשלשים יום. וכד חזי פרת מההיא דקירא ולעיל אומר ברוך עושה בראשית.
על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת, ואי אית ליה ארעא אומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שנתת לנו ואלו פינו מלא שירה כים ולשונינו כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע וכו' ברוך רוב הודאות ואל הודאות. קצרו של דבר על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, על שלו ושל חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב. אמרו לו מת אביו והוא יורשו בתחילה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף אומר ברוך הטוב והמטיב. אמרו לו ילדה אשתך זכר אומר ברוך הטוב והמטיב. בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וכו'.
<h2>דף ס.</h2>
תנו רבנן הנכנס לכרך בכניסתו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לשלום, נכנס אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לשלום, בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שהוצאתני לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תכניסני לביתי לשלום. ואפילו בכרך שדנין בו והורגין בו צריך לברך דזימנין דלא משתכח איניש דמליף עליה זכותא וקטלין ליה. הנכנס למרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתצילני מזה ומכיוצא בו לעתיד לבא, וכי נפיק אומר ברוך שהצלתני מן האור. הנכנס להקזת דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי אל רחמן אתה, וכי נפיק אומר ברוך רופא חולים.
<h2>דף ס:</h2>
הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלהינו עמדו במקומכם והזהרו בי שזו היא דרכן של בני אדם, וכד נפיק ומשי ידיה מברך ב"א ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים, ומברך ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם שאין יכול להתקיים אפילו שעה אחת ברוך רופא כל בשר ומפליא לעשות.
הנכנס לישן אומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני והמאיר לאישון בת עין והמשקיע שנת תרדמה יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא תביאני לא לידי נסיון ולא לידי בזיון ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים ותעמידני ממטתי לחיים ולשלום ברוך המאיר לעולם כלו בכבודו, כד מתער אומר אלהי נשמה שנתת בי אתה יצרתה ואתה נתתה לי אתה עתיד ליטלה ואתה עתיד להחזירה כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ברוך מחזיר נשמות לפגרים מתים.
כד שמע קל תרנגולא אומר ברוך אשר נתן לשכוי בינה, כד פתח עיניה אומר ברוך פוקח עורים, כד יתיב אומר ברוך מגביה שפלים, אינמי סומך נופלים, כד לביש לבושיה אומר ברוך מלביש ערומים, כד קאים ברוך זוקף כפופים, כד מנח כרעיה על ארעא ברוך רוקע הארץ על המים, כד מסגי ברוך המכין מצעדי גבר, כד אסר המייניה אומר ברוך אוזר ישראל בגבורה, כד פריס סודריה אומר ברוך עוטר ישראל בתפארה, כד סיים מסאניה אומר ברוך אשר נתן לי כל צורכי, כד מיעטף אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית, כד מאשי אפיה ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתרגילני בתורתך וביראתך ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לידי עבירה ותשלוט בי יצר טוב ואל תשלוט בי יצר רע ותחזקני בתורתך ובמצותיך ותתני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ברוך גומל חסדים טובים. תניא (מנחות מג:) היה רבי יהודה אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום ברוך שלא עשאני גוי ברוך שלא עשאני אשה ברוך אשר לא עשאני בור, רב אחר בר יעקב שמעיה לבריה דקא מברך שלא עשאני בור, אמר ליה כולי האי נמי, אמר ליה אלא מאי איבריך שלא עשאני עבד היינו אשה, זיל טפי. תניא היה רבי מאיר אומר מאה ברכות חייב אדם לברך בכל יום שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך מאה שואל מעמך. [פסק] רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומא טבא דלא מתפלל שמונה עשרה טרח וממלי להו באספרמקי ומגדי.
<h2>דף סב.</h2>
תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו שלשה דברים שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ואין מפריעין מעומד אלא מיושב ואין מקנחין בימין אלא בשמאל, אמר לו בן עזאי עד כאן העזתה פניך, אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך. אין נפנין מזרח ומערב משום שכינה, ואין מפריעין מעומד משום פריצותא. ומפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מפני שקרובה לפה, ר' שמעון בן לקיש אמר מפני שקושר בה קשר של תפילין, רבה אמר מפני תורה שנתנה בימין שנאמר (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו, רב נחמן בר יצחק אמר מפני שמראה בה טעמי תורה.
<h2>דף סב:</h2>
ולא יעשנו קפנדריא. מאי קפנדריא, אמר רב חנא בר אדא משמיה דרב סמא בריה דרב מארי כמאן דאמר אדמקיפנא אידרי איעול בהא. אמר רבי חלבו אמר רב הונא המתפלל בבית הכנסת מצוה לעשות קפנדריא, שנאמר (יחזקאל מו, ט) ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב. אמר רב ביבי אמר רבי יהושע בן לוי הרק בהר הבית בזמן הזה כאלו רק בבבת עינו, שנאמר (מ"א ט, ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים.
